טריכוטילומניה

טריכוטילומניה (Trichotillomania) היא אחד ההרגלים הכפייתיים המזיקים ממשפחת ה-BFRB – Body Focused Repetitive Behavior.זוהי הפרעה בשליטה על דחפים, ובאופן ספציפי יותר – שליטה על הדחף לתלישת שיער עצמית שמובילה לאובדן שיער באופן ניכר, מצוקה, קשיים רגשיים, ליקויים חברתיים או תפקודיים, ובמקרים מסוימים עשויה אפילו למנוע צמיחה מחודשת של השיער.

טריכוטילומניה

הפרעה נפשית זו תהיה לעתים קרובות כרונית וקשה לטיפול, משום שתלישת השיער היא הדבר שמרגיע ויוצר סיפוק במצבי מתח נפשי. לעתים המעגל של המתח והתלישה הוא כל כך אוטומטי ומהיר שהאדם כלל לא מרגיש שהוא נמצא במתח לפני התלישה. טריכוטילומניה עשויה להיות נוכחת בתינוקות, אבל גיל השיא של ההתפרצות הוא בין תשע ל-13 שנים. הטריגר להפרעה עשוי להיות דיכאון או לחץ נפשי. בגלל ההשלכות החברתיות היא לעתים קרובות לא מדווחת וקשה לאמוד עד כמה היא נפוצה באופן מדויק. כך או כך תפוצתה מוערכת כבין 0.5% באופן כללי, והיא עשויה להימצא בשיעור של עד 1.5% בזכרים ו 3.4% בנשים.

סיבות לדחף לתלישת שיער

טריכוטילומניה

אחת ההשערות הן שהטריכוטילומניה נחה על הרצף של הפרעה טורדנית כפייתית – OCD. אך למעשה הסימפטומים, הסיבות הגנטיות והתפקוד המוחי בין ההפרעות הוא שונה. בעוד שב-OCD האדם מודע לכך שהוא עושה משהו, בטריכוטילומניה האדם עושה זאת במעין מצב דמוי טראנס, כלומר בפעולה אוטומאטית. טריכוטילומניה בדרך כלל מוגבלת לאחד או שני מיקומים שונים. המקום הנפוץ ביותר הוא הקרקפת ולאחר מכן הגבות, הריסים, הפנים, הזרועות והרגליים. האזורים הכי פחות נפוצים הם אזור הערווה, בתי השחי, הזקן והחזה. באופן קלאסי מזהים אותה כקרחת על הקרקפת באזור ה"כיפה" אך למעשה תלישת השיער לא חייבת להיות עד הקרקפת ועשויה לשבור את השערה באמצע, מה שיוצר מראה שיער לא אחיד באורכו. ילדים בדרך כלל תולשים שיערות מהקרקפת, בעוד שאצל מבוגרים האזורים מגוונים יותר. תלישת השיער נעשית בדרך כלל ברמה של שערה בודדת בכל פעם. זמן התלישה יכול לארוך גם שעות, אך לא בהכרח באופן תדיר. לעתים האדם לא יחווה רצון לתלוש שיער במשך ימים, שבועות, חודשים ואפילו במשך שנים.

השלכות רפואיות ופסיכולוגיות

טריכוטילומניה היא סימפטום של מצוקה פסיכולוגית כלשהי, אך היא גם מעוררת ומשמרת אותה. האדם התולש בטוח כי הוא היחידי שמתנהג כך ולכן יתבייש. כמו כן הוא יחוש בושה גם עקב המראה החיצוני שנוצר. ישנן גם השלכות רפואיות כגון זיהום, פצעים, אובדן שיער לצמיתות, ואפילו בעיות במערכת העיכול בגלל מצב שנקרא טריכופאגיה (Trichophagia), מצב בו האדם גם בולע את השערות שהוא תולש, מה שעלול להוביל ל"כדורי שיער" בקיבה ובמעיים. מצב קיצוני של טריכופאגיה נקרא תסמונת רפונזל, זה הוא מצב בו נשאר מעין "זנב" של שיער שמנסה להתעכל במעיים ועלול אף להיות קטלני.

טיפול בטריכוטילומניה

הטיפול מבוסס על גיל הילד או האדם הבוגר. רוב ילדים מתגברים על ההפרעה בטיפול התנהגותי והדרכת הורים. במבוגרים בדרך כלל ההפרעה מופיעה יחד עם מצוקות נפשיות נוספות, ולכן יש לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר כדי לטפל בהפרעה. הטיפול המוצלח בדרך כלל הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי עם דגש על למידה כיצד לזהות את הדחף לתלוש, ולכוון אותו למקום אדפטיבי יותר. במידה ופונים לטיפול תרופתי, ההכוונה תהיה בעיקר לטיפול בנוגדי דיכאון. יחד עם זאת, גם לסביבה מרגיעה ישנה השפעה חשובה על התמודדות עם טריכוטילומניה. אחד המקרים האוטומאטיים הקלאסיים של ההפרעה הוא תלישת שיער במיטה בניסיון להירגע ולהירדם. ישנם אנשים שאף תולשים שיער בזמן השינה. צוות המומחים במכון חיבורים מתמחה באבחון ילדים ומבוגרים ומסייע בהתמודדות עם הפרעות נפשיות שונות. באמצעות האבחון, נוכל להמליץ על הטיפול היעיל ביותר עבורך מתוך מגוון הטיפולים שלנו.

 

לפגישת היכרות במחיר מוזל השאירו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם!

שתפו את הפוסט: