אובדנות אצל בני נוער
דכאון ואבדנות נפוצים מאוד בקרב בני נוער בישראל ובעולם. למרות זאת, לעתים קרובות קשה לנו להתעמת עם המחשבה שאולי הילד שלנו דכאוני או מסוכן לעצמו. חשוב להבין כי שיח פתוח על אובדנות ודיכאון בילדות ובגיל ההתבגרות הוא הדרך הטובה ביותר להעניק לילד שלכם את העזרה שלה הוא זקוק.
אובדנות אצל בני נוער – מושגים שחשוב להכיר
אובדנות היא מאפיין של דיכאון, לא כל דיכאון מוביל לאובדנות ולכן חשוב לעשות סדר בהגדרות של שתי התופעות.
דכאון מוגדר בדרך כלל כתחושות של עצבות או חוסר הנאה המופיעות כל יום למשך שבועיים לפחות. על מנת לאבחן דיכאון יש לאתר גם חלק מהתסמינים הבאים: שינויים בתאבון ובמשקל, הפרעות בשינה ותחושת עייפות, קשיי ריכוז והתנהגות עצבנית או מסוגרת.
מאפיין חשוב נוסף שיכול להופיע בדיכאון הוא אובדנות- כלומר, מחשבה על גרימת פגיעה עצמית חמורה.
חשוב להבין שלא כל מאפייני הדיכאון צריכים להופיע במקביל ולעיתים קרובות ילדים, כמו גם מבוגרים, יכולים להסתיר תסמינים אלה או לייחס אותם לגורמים אחרים.
שכיחות של אובדנות אצל בני נוער
הלחץ שלכם כהורים מובן מאוד
אנחנו מבינים שכהורים, המחשבה שלילדכם יש דיכאון או נטיה אובדנית היא מלחיצה מאוד. חשוב לדעת שלמרות שדיכאון הוא מחלה מורכבת הטיפולים התרופתיים והפסיכותרפיים (טיפולים באמצעות שיחה) נמצאו יעילים, גם במקרה של ילדים ובני נוער.
כחלק מהתהליך הטיפולי בדיכאון נדבר גם על המשמעויות הרחבות יותר שיש למחלה על חייכם ועל חיי המשפחה. כחלק מהטיפול חשוב לנו לבטל רגשות אשם שאולי תחושו כהורים לילד דיכאוני- העובדה שילדכם לוקה בדיכאון אינה מעידה שעשיתם משהו לא בסדר.
סימני אזהרה להופעת אובדנות אצל ילדכם
כאמור, אובדנות אינה חייבת להתלוות לדיכאון אך לאור המסוכנות שהיא מעמידה חשוב לאתר אותה בהקדם האפשר. נסו לשים לב להתנהגויות שונות או חריגות בקרב ילדכם, לרבות (6):
- דיבור או כתיבה על התאבדות – ״אני הולך להרוג את עצמי״, ״אני לא אמשיך להיות בעיה בשבילך לעוד הרבה זמן״
- הימנעות מחברים
- שינויים חדים במצבי הרוח
- שימוש גובר באלכוהול ובסמים
- חוסר תקווה או תחושת ״כליאה״ כלפי הבעיות שלהם
- שינויים בשגרה, לרבות שינויים בהרגלי האכילה והשינה
- התנהגות מסוכנת או בעלת אופי של הרס-עצמי
- מסירת חפצים אישיים
- שינויים באופי ובעיקר התנהגות חרדתית או עצבנית
מה צריך לעשות אם אתם חושדים שילדכם חושב על התאבדות?
במידה ומדובר בחשד ולא באמירה/ מחווה ברורה, מומלץ לפנות לביצוע “הערכת סיכון” אצל איש מקצוע. איש מקצוע מומחה, פסיכולוג חינוכי או קליני אשר ייצור קשר עם הנער/ה, יבצע הערכה של מידת הסיכון, ויפנה בהתאם לממצאים למיון, פסיכיאטר, או המשך טיפול. עד ההערכה כמובן יש לשמור על הנער/ה.
לעומת זאת “אם קיים חשד לסכנה מיידית (לדוגמא ילד שמחזיק סכין ומאיים/ מאיים לקפוץ מהחלון, מתאר תוכנית קונקרטית להתאבדות, אומר אמירות אובדניות וכו) גשו למיון הקרוב לביתכם ביחד עם הילד/ה וקבלו הערכה של גורם מקצועי. בבתי החולים פועלים צוותים רפואיים וסוציאליים מנוסים: הם ידברו איתכם ועם הילד ביחד ולחוד, יבצעו מספר בדיקות, ישתפו אתכם בדעתם ויפרשו בפניכם את האפשרויות השונות.
דברו איתם. אל תחששו להשתמש במילה ״התאבדות״ כשאתם שואלים את ילדיכם אם הוא מסוכן לעצמו. מחקרים הראו ששאלה מפורשת על התאבדות אינה ‘שותלת את הרעיון’ בראש.
אל תתמודדו עם זה לבד. פנו לעזרה מקצועית ולגורם מוסמך בטיפול פסיכותרפי מטעם משרד הבריאות. במהלך הטיפול הקפידו להזכיר להם שמדובר בתהליך ארוך ושאתם עומדים לצדם לאורך הדרך.
אילו טיפולים מומלצים לאובדנות אצל בני נוער?
מקורות
- DSM V
- https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/leading_causes_2011.pdf
- Kandel, Denise B., Victoria H. Raveis, and Mark Davies. “Suicidal ideation in adolescence: Depression, substance use, and other risk factors.” Journal of Youth and Adolescence2 (1991): 289-309.
- https://www.cdc.gov/healthyyouth/data/yrbs/pdf/2017/ss6708.pdf
- https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.4646732
- https://www.mayoclinic.org/healthy-lifestyle/tween-and-teen-health/in-depth/teen-suicide/art-20044308
בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.
