הפרעת גוף דיסמורפית

דיסמורפיה היא מושג המקפל בתוכו עולם שלם של מצוקה וסבל. רבים מאיתנו מתמודדים עם קושי לקבל את מראה הגוף שלנו ברמה כזאת או אחרת, אך עבור חלק מהאנשים, התחושות הללו הופכות לחוויה מעיקה ומשתקת, המשתלטת על חיי היומיום שלהם. דיסמורפיה, או בשמה המלא- הפרעת גוף דיסמורפית (BDD), היא הרבה מעבר לחוסר שביעות רצון מהמראה – זו אובססיה חסרת רחמים, שפוגעת באיכות החיים. דימוי גוף שלילי מהווה חלק מרכזי בהפרעה זו, וגורם לאדם לראות את עצמו בצורה מעוותת, לרוב תוך התמקדות מופרזת באיבר או אזור מסוים בגוף. במאמר זה נתבונן בתופעה מקרוב, נסקור את התסמינים, הגורמים ודרכי האבחנה שלה ונכיר כמה מאפשרויות הטיפול המקובלות לתופעה.

מהי הפרעת גוף דיסמורפית (BDD)?

מיכל (שם בדוי), אישה בשנות ה- 30 לחייה, העוסקת בהייטק. הסובבים אותה רואים בה אישה נאה מאוד, אך היא אינה מצליחה לראות את מה שהם רואים. “אני יודעת שהאף שלי לא גדול כמו שאני רואה אותו,” היא משתפת את המטפל בדמעות, “אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.” מיכל סובלת מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD). זהו מצב נפשי, שבו אדם מתמקד בצורה מוגזמת בליקויים מדומיינים או מינוריים במראה החיצוני שלו. ליקויים אלו עשויים להיראות שוליים או לא קיימים בעיני אחרים, אך בעיני האדם הסובל הם לא רק קיימים, אלא משמעותיים ותופסים את מירב תשומת הלב שלו. אנשים עם BDD מרגישים לרוב שאחרים מתמקדים בפגמים שלהם ומתרחקים מהם, מה שמוביל לעיתים קרובות להתנהגות הימנעותית, פגיעה בביטחון העצמי, ואפילו דיכאון וחרדה.

גם רון (שם בדוי), גבר צעיר לאחר סיום שירותו הצבאי, מתמודד עם תחושות קשות כלפי השיער שלו. “אני לא יכול לצאת מהבית בלי לחבוש כובע,” הוא מספר. “אני בטוח שכולם מסתכלים על הקרחת שלי ומדברים עליה. כל פעם שאני פוגש חברים לבילוי משותף, אני עסוק בלי הפסקה בניסיונות להסתיר את הקרחת. ועל דייטים בכלל אין מה לדבר. אני יודע שזה לא הגיוני ומוגזם, אבל המחשבות האינסופיות על השיער פשוט משתלטות עליי.”

שכיחות

הפרעת גוף דיסמורפית אינה תופעה נדירה. מחקרים מעריכים כי 1% עד 2% מהאוכלוסייה סובלים מההפרעה. הערכה זאת יכולה אף להיות נמוכה מהמציאות, מפני שיש להניח שישנם עוד לא מעט אנשים הסובלים מהבעיה ונמנעים מלפנות לאבחון בשל בושה וקושי להכיר בה ולשתף. ההפרעה מופיעה אצל נשים וגברים כאחד, כאשר מהמחקרים עולה כי השכיחות בקרב אוכלוסיית הנשים גבוהה במעט. כמו כן, ישנם הבדלים מסויימים במוקדי ההפרעה אצל גברים לעומת נשים. בעוד שנשים נוטות להתמקד במשקל ובפגמים בעור, הרי שגברים עשויים להתמקד יותר במבנה השרירים או השיער. ההפרעה יכולה להופיע כבר בגיל ההתבגרות, כאשר דימוי הגוף הופך לחשוב במיוחד, אך היא עלולה להימשך לאורך כל החיים ללא טיפול מתאים. חשוב לציין כי שכיחות ההפרעה גבוהה במיוחד בקרב אנשים שעוסקים בתחומים המעמידים את המראה החיצוני במרכז, כמו דוגמנים, שחקנים, ואנשי ספורט, וכן בקרב אנשים שחוו טראומות או השפלות הקשורות למראה החיצוני שלהם.

תסמינים

הפרעת גוף דיסמורפית מתבטאת במגוון תסמינים פסיכולוגיים ופיזיים, המשנים את האופן שבו האדם תופס את עצמו ואת חייו. תסמינים נפוצים כוללים:

• עיסוק אובססיבי במראה – בדיקות תכופות במראה או לחלופין הימנעות מוחלטת ממראות.
• בקשת אישורים – האדם שואל את הסובבים אותו באופן תדיר על המראה שלו, והאם הפגמים שהוא רואה נראים לעיני אחרים.
• השוואה מתמדת – השוואה בלתי פוסקת בין מראה הגוף לבין אחרים, במיוחד אל מול דמויות ציבוריות או חברים.
• הימנעות חברתית – פחד להשתתף באירועים חברתיים או להצטלם, מחשש שהפגמים יתבלטו.
• חיפוש אחר טיפולים אסתטיים – פנייה לניתוחים פלסטיים או טיפולים קוסמטיים, בניסיון לשפר את המראה.
• מחשבות אובססיביות – חשיבה בלתי נשלטת על פגם או ליקוי מדומיין במראה, שיכול להיות מינורי או בלתי נראה בעיני אחרים.
• שימוש מוגזם בתכשירי טיפוח או בהליכים קוסמטיים – בניסיון לתקן או להסתיר את מה שהאדם רואה כפגם.
• נטייה לביקורת עצמית חריפה – שיפוט עצמי מחמיר, אמירות ביקורתיות נוקבות כלפי עצמו (“אני מכוער/ת”; “אני דוחה” וכו’).

תסמינים אלו יכולים להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום, לגרום להימנעות ממצבים חברתיים, ולהוביל לירידה בתפקוד האישי והמקצועי. התמודדות יומיומית עם BDD אינה פשוטה, ולרוב היא מלווה בתחושות של בדידות ותסכול עמוק.

התנהגויות כפייתיות בהפרעה

ההתנהגויות הכפייתיות הן חלק בלתי נפרד מהפרעת גוף דיסמורפית.

אנשים הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) נוטים לפתח התנהגויות כפייתיות בניסיון להתמודד עם הפגמים שהם חשים שקיימים במראה שלהם. התנהגויות אלה כוללות כאמור, בדיקות חוזרות ונשנות במראה, שימוש מופרז במוצרי קוסמטיקה או הליכים אסתטיים, והשוואה מתמדת לאחרים. חלקם עשויים לבלות שעות בניסיון להסתיר או לשנות את מה שהם תופסים כליקוי, ולעיתים קרובות הם נמנעים מאינטראקציות חברתיות בשל החשש להיחשף לביקורת. הם נוטים לפתח ריטואלים יומיומיים קפדניים סביב הטיפוח האישי שלהם, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי שלהם. התנהגויות אלה לא רק שאינן מביאות להקלה, אלא הן משמרות ומעצימות את החרדה והתסכול הנלווים להפרעה.

חשוב:  ההבדלים בין דיסמורפיה לבין חוסר שביעות רצון מהמראה

חשוב להבחין בין חוסר שביעות רצון נורמטיבי מהמראה – תופעה שכיחה שניתן להתמודד איתה בעזרת קבלה עצמית ותמיכה חברתית – לבין BDD, שבו הפגמים הנתפסים הופכים לאובססיה שמשפיעה על תפקוד האדם ועל חייו. בעוד רוב האנשים יכולים להתמודד עם אי שביעות רצון מדי פעם, אנשים עם BDD מרגישים שהפגמים שלהם מגדירים אותם ולא מסוגלים להפסיק לחשוב עליהם.

גורמי הסיכון להתפתחות הפרעת גוף דיסמורפית

הפרעת גוף דיסמורפית מתפתחת לעיתים קרובות אצל אנשים עם רקע של הפרעות נפשיות אחרות, כמו דיכאון, חרדה או הפרעות אובססיביות-כפייתיות (OCD). היסטוריה משפחתית של הפרעות נפשיות, אירועים טראומטיים בילדות כמו בריונות או דחייה חברתית, וכן חשיפה מרובה לתכנים במדיה החברתית המקדשים את המראה המושלם – כל אלו יכולים להוות גורמי סיכון להתפתחות ההפרעה.

ההשפעות של BDD על חיי היומיום

הפרעת גוף דיסמורפית משפיעה על כל היבטי החיים של הסובלים ממנה. ראשית, ההתעסקות האובססיבית במראה מובילה לעיתים קרובות להימנעות מאינטראקציות חברתיות ומפעילויות יומיומיות בסיסיות. אנשים עם BDD עלולים להימנע מלצאת מהבית, להשתתף באירועים חברתיים, או אפילו לפנות לטיפולים רפואיים, מחשש שהפגמים הנתפסים בהם יתבלטו לעיני אחרים.

מעבר לכך, BDD יכול להשפיע על הקריירה ועל התפקוד במקום העבודה. במקרים קיצוניים, הסובלים מההפרעה עלולים להפסיק לעבוד או ללמוד, ועקב כך לספוג פגיעה כלכלית וחברתית. לעיתים קרובות, BDD מוביל גם להתפתחות של בעיות נפשיות נוספות, המוסיפות לעומס הקיים.

אבחנה וזיהוי

אבחנת BDD נעשית על ידי איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג או פסיכיאטר. האבחנה מבוססת על קריטריונים ספציפיים המוגדרים במדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5). קריטריונים אלה כוללים אלמנטים כגון: עיסוק אובססיבי בפגמים גופניים, פגיעה בתפקוד היומיומי ושימוש בהתנהגויות כפייתיות בניסיון להתמודד עם המצב.

אבחנה מבדלת

בתהליך האבחון הפסיכולוגי,  חשוב לבצע אבחנה מבדלת בין BDD לבין מצבים נפשיים אחרים, כמו דיכאון, הפרעות חרדה, OCD, והפרעות אכילה. חשוב להדגיש ש-BDD מתמקד בתפיסת המראה החיצוני באופן אובססיבי, בעוד שמצבים אחרים עשויים להתמקד באספקטים שונים של הבריאות הנפשית והפיזית.

הפרעות קומורבידיות (תחלואה נלווית)

BDD אינה קיימת לעיתים קרובות לבדה. הסובלים מההפרעה עשויים לחוות גם תחלואה נלווית, כמו מצבים של דיכאון, חרדה חברתית, הפרעות אכילה, או הפרעות אובססיביות-כפייתיות. תחלואה נלווית זו מצריכה טיפול מקיף ומתמשך, המשלב גישות שונות לטיפול במצבים הנלווים.

 דרכי טיפול ומניעה

הטיפול ב-  BDD נעשה במספר צורות עיקריות:

טיפול BCT

טיפול CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי – זוהי אחת השיטות היעילות ביותר להתמודד עם ההפרעה. הגישה מתמקדת בזיהוי ותיקון דפוסי החשיבה המעוותים והכפייתיים הקשורים לדימוי הגוף, ובמקביל מסייעת בשינוי ההתנהגויות הכפייתיות. המטופל מקבל כלים להתמודד עם המחשבות האובססיביות ולהפחית את המצוקה הנובעת מהן.
כאשר ניגשים לטיפול, חשוב לדעת איך לבחור מטפל קוגניטיבי התנהגותי מומלץ. לשם כך יש לבדוק את ההכשרה המקצועית של המטפל, לוודא שהוא מוסמך ובעל ניסיון בטיפול ב-BDD או בהפרעות דומות. חשוב גם להרגיש חיבור אישי למטפל, מאחר ואמון הוא חלק משמעותי מהצלחת הטיפול.

טיפול תרופתי

במקרים מסויימים ניתן לשלב טיפול תרופתי, הכולל בעיקר נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRIs. תרופות אלו מסייעות להקל על תסמיני החרדה והדיכאון הנלווים ל-BDD, ומאפשרות למטופל להתמודד בצורה טובה יותר עם ההפרעה. שילוב של טיפול תרופתי כחלק מפרוטוקול טיפולי, יכול לסייע למטופלים שאינם מגיבים מספיק לטיפול פסיכולוגי בלבד. חשוב לזכור, שכדי להיעזר בתרופות יש לפנות אך ורק לרופא המוסמך לתת מרשם על סמך חוות דעתו המקצועית.

טיפול באמצעות מיינדפולנס

טכניקות מיינדפולנס עוזרות למטופלים לפתח מודעות לרגע הנוכחי ולמחשבותיהם, מבלי להיסחף לתוך מחשבות אובססיביות. התרגול מלמד את האדם הסובל מההפרעה כיצד להתבונן במחשבותיו בשקט, ובכך עוזר להפחית את המתח והחרדה הנובעים מהתעסקות מתמדת במראה החיצוני.

טיפול קבוצתי

טיפול קבוצתי מציע סביבה תומכת, שבה יכולים המטופלים לשתף את חוויותיהם עם אחרים המתמודדים עם בעיות דומות. יש בקבוצה כדי לספק תחושת שייכות ולהוריד את מפלס הבדידות והבושה המתלוות למצב. בנוסף, יכולים חברי הקבוצה ללמוד זה מזה אסטרטגיות התמודדות ולקבל תמיכה רגשית.

לסיכום

הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) היא תופעה נפשית מורכבת המשפיעה עמוקות על חיי היומיום של הסובלים ממנה. עיסוק יתר במראה, חיפוש מתמיד אחר אישורים, והימנעות חברתית הם רק חלק מהביטויים של ההפרעה, שיכולה להוביל לפגיעה משמעותית באיכות החיים. חשוב להדגיש כי BDD אינה גחמה או חוסר ביטחון זמני, אלא מצב פסיכולוגי אמיתי המצריך התערבות מקצועית.

אם אתם, או מישהו מהיקרים לכם, מתמודדים עם תחושות שליליות עוצמתיות כלפי המראה החיצוני, אנחנו בצוות המקצועי והמנוסה של “מכון חיבורים” נשמח להכיר אתכם ולכוון אתכם. המכון מתמחה במתן טיפולים נפשיים, תוך שימוש בשיטות טיפול חדשניות והתאמה אישית של הטיפול לכל מטופל.

פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ מקצועי ותמיכה. יחד, נוכל למצוא את הדרך לשפר את איכות החיים ולהשיב לכם את היציבות הפנימית ואת תחושת השלמות והבטחון.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.