חרם, הדרה חברתית ונידוי חברתי

תוכן עניינים

ההגדרה המילונית למילה “חרם” היא: 1. “בידוד והרחקת אדם מהחברה, נידוי” 2. “איסור על מגע או שיתוף פעולה עם מדינה, ארגון, קבוצה וכו’” 3. “בחרם חברתי מנדה חברה כלשהי אדם מסוים אל מחוץ לחברה“. אנחנו נתייחס למילים חרם והדרה חברתית לסירוגין, כשהדרה חברתית מכילה בתוכה דחייה (הרחקה פיזית ואמירה מפורשת שאינך רצוי-ה) ונידוי (שמאופיין בעיקר בהתעלמות).

נידוי ו/או דחייה מצד עמיתים הן תופעות נפוצות באינטראקציות החברתיות בגיל הילדות וההתבגרות, אבל למעשה הן יכולות להתרחש בכל גיל – מהילדות המוקדמת ועד הזיקנה. נידוי ו/או דחייה יכולות להתרחש ממספר עצום של סיבות, ולחוויות של הדרה חברתית יכולות להיות תוצאות מזיקות במונחים של בריאות רגשית והתנהגותית. חוויה של דחייה חברתית מאיימת בעיקר על צרכים התייחסותיים (שייכות והערכה עצמית), מכיוון שהדחייה כרוכה במתן משוב מפורש לכך שהאדם אינו רצוי. לעומת זאת, אנשים שמתעלמים מהם חשים איום על היכולת שלהם להיות יעילים בהשפעה על הסביבה ובהשגת תוצאה רצויה, ועל כן על הצורך בשליטה ובקיום משמעותי, מכיוון שההתעלמות מרמזת על חוסר חשיבות וגורמת לצמצום חוויית החיים של הפרט.

השפעות של חרם על המחשבות, על הרגשות ועל ההתנהגויות צפויות להיות שונות אצל אנשים שונים, בהתאם לאיום שחוויות אלו מציבות: אם הן נתפסות בעיקר כאיום על הצורך בהערכה עצמית או בקיום משמעותי, לעומת אם הן נתפסות בעיקר כאיום על הצורך בשייכות או בשליטה – כאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שבוחנת את הפרשנויות השונות שמיוצרות משילוב של מחשבות, של זכרונות ושל רגשות ביחס לאירועי חיים.

גם התגובות להדרה קצרת טווח וארוכת טווח עשויות להיות שונות: אנשים שחוו הדרה קצרת טווח מגיבים להדרה חברתית עם מוטיבציה מוגברת לשחזר את סיפוק הצרכים הבסיסיים. לעומת זאת, אנשים שלא מצליחים להחזיר את סיפוק הצורך או להפסיק את ההדרה החברתית, צפויים להשלים עם סיפוק הצורך הנמוך שלהם, מה שעלול לגרום לתחושות של ניכור, דיכאון, חוסר אונים וחוסר ערך.

לעתים קרובות ילדים ומבוגרים מודרים בגלל גילוי התנהגויות תוקפניות או אנטי-חברתיות אחרות המאיימות על חבריהם. הדרת פרטים תוקפניים מגינה על הקבוצה וצריכה לאותת לאנשים המודרים לשנות את התנהגותם, אך מכיוון שהדרה מקדמת לעתים קרובות התנהגות אגרסיבית ואנטי-חברתית, במיוחד כאשר הציפייה לקבלה חברתית עתידית נמוכה, עלול להיווצר מעגל גירוי-תגובה שבו הדרה מייצרת תוקפנות ותוקפנות מייצרת הדרה.

חוויות חברתיות בילדות יכולות להשפיע על הקוגניציה וההתנהגות בבגרות. ילדים וילדות שחווים הדרה תכופה (בגלל השתייכותם לקבוצת מיעוט למשל) עלולים לפתח נטיות אישיות שליליות, מה שעלול לגרום לחוסר יכולת ליצור בהצלחה חברויות וקשרים בין-אישיים. ראיות חזקות מצביעות על כך שגם צורות “קלות” של הדרה על ידי הורים וע”י עמיתים תורמות להתפתחות מצבים של חרדה ושל דיכאון. השפעת ההדרה נוטה להיות תלוית מינון, כך שתדירות וסוג ההדרה שנחוותה בעבר מנבאות את חומרת התסמינים ואת מספר אבחנות החרדה והדיכאון בעתיד. התפתחות הפרעת חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית ודיכאון קליני עשויות להיות רגישות במיוחד להדרה: הסיכויים לפתח הפרעות אלו גדלים גם בעקבות צורות “קלות” של הדרה, כמו חיבה נמוכה של עמיתים וחוסר תמיכה חברתית. ישנן עדויות אמפיריות חזקות המצביעות על כך שתסמינים של הפרעות אכילה, כגון אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה, עלולים להתפתח בעקבות הדרה מצד הורים ומצד עמיתים, במיוחד כאשר ההדרה קשורה למראה גופני. אפילו אצל אנשים ללא הפרעות אכילה ניתנות לאבחון, אכילה מוגזמת עשויה לייצג ניסיון לווסת רגשות שליליים.

חרם בבית הספר

כבר בגיל הגן ילדים וילדות מסתמכים על סטריאוטיפים כדי להחליט למי מותר להצטרף לפעילות חברתית ולמי לא. בגיל הילדות וההתבגרות המאוחרים יותר, נורמות קבוצתיות ונורמות חברתיות רחבות יותר מתחילות להשפיע על החלטות לגבי שיתוף והדרה ומשקפות את ההטיות, הסטריאוטיפים והאמונות המתפתחות של ילדים-ות לגבי מעמד בחברה והבדלי כוח. מושגים מוסריים של הוגנות, של צדק ושל זכויות מופיעים בין הילדות המוקדמת לאמצע הילדות. ילדים וילדות מחפשים לעתים קרובות איזון בין שמירה על יחס שווה וצודק לזולת לבין עמידה בנורמות קבוצתיות ובציפיות של החברים ושל ההורים. גם ילדים שתומכים באופן אישי בשוויון, מודעים היטב לכך שסטייה מהנורמות הקבוצתיות עשויה להוביל להדרתם, ולכן בוחרים לעיתים לפעול בהתאם ללחץ הקבוצתי. למרות זאת, ילדים וילדות מפגינים נכונות לכלול חברים מחוץ לקבוצה בקבוצות החברתיות שלהם, יודעים לזהות אפליה, לנמק את זכויותיהם של אחרים למשאבים ושואפים לתקן חוסר צדק.

בתקופות מסוימות בהתפתחות, לרוב בגיל ההתבגרות, הזהות הקבוצתית הופכת בולטת למדי. לבני ובנות הכיתה עשויה להיות השפעה רבה יותר מאשר למורים או להורים על ההסתגלות של ילדים בבית הספר, מכיוון שהמתבגרים-ות מושקעים מאוד ומבלים זמן רב עם בני ובנות גילם. הדרה ממערכות יחסים כה מרכזיות עשויה לגרום לתחושת בדידות ולהציב את הנער-ה המודר-ת בעמדת נחיתות חברתית, קוגניטיבית (אקדמית) ופסיכולוגית (חרדה, דיכאון) ולהקשות על ההסתגלות והתפקוד בבית הספר ובבית.

המחקר מצביע גם על כך שמבוגרים יכולים לבנות את הסביבה החברתית של ילדים ולקדם עמדות בין-קבוצתיות חיוביות והתנהגות מכילה באמצעות בנייה משותפת של מגע בין-קבוצתי, נורמות חברתיות כוללניות והנמקה לגבי שוויון וצדק. ניתן להשפיע לטובה על השקפותיהם של ילדים ומתבגרים לגבי הדרה, ולהדגיש את התפקיד המשמעותי של חוויה חברתית בפיתוח המוסרי של ילדים לקראת הגינות.

כיצד אזהה שהילד שלי סובל מחרם ואיך ניתן לעזור לו?

בחברה שלנו, עם השימוש הנרחב באינטרנט וברשתות החברתיות, הצורות האפשריות של הדרה חברתית הן אין סופיות, כך שהציפייה לזהות במהירות מצבים של הדרה חברתית היא כמעט לא אפשרית. בתור הורים, עלינו להיות קשובים לילדים ולילדות, לקיים עימם שיח פתוח ולא שיפוטי ולאפשר להם לחלוק איתנו חוויות שונות בלי חשש שנאשים אותם או נטיל עליהם את האחריות למצב. חשוב לחשוף ילדים וילדות למגוון של דעות וקבוצות חברתיות ולספק להם סביבה רגשית תומכת.

ההתנהגות בעקבות הדרה חברתית מונחית על ידי הרצון לספק את הצרכים המסוכלים ביותר – אלו שחוו התעלמות ירצו להנכיח את מקומם, לשלוט במצב, למשוך תשומת לב, לפעמים בצורה של התנהגות ראוותנית כדי להרשים אחרים ולזכות להערכה שלהם, על פני הפניית תשומת הלב לעצמי; אנשים שחוו דחייה עשויים להרגיש שהם נדרשים לעזור ולהועיל לאחרים כדי שיעריכו אותם וירצו בנוכחותם, ובעקבות כך לבטא התנהגות של נתינה והתגייסות קיצונית למען האחר, גם על חשבון הצרכים שלהם עצמם. הימורים וצריכת מדיה אלימה, אלכוהול או סמים אחרים עשויים להפחית באופן זמני רגשות שליליים בעקבות הדרה חברתית אך לגרום לבעיות תפקודיות ובריאותיות.

טיפול והתערבות שתעלה את ההערכה העצמית וחיזוק היכולות והכישרונות יעזרו לוויסות התחושות השליליות וההתנהגות שמביאה לפגיעה עצמית. מחקר בפסיכולוגיה חברתית העלה כי תשומת לב ממוקדת (מיינדפולנס) באובייקטים שאינם קשורים לאירוע ההדרה (למשל, נשימה), הערכה מחדש חיובית של אירוע ההדרה (שינוי קוגניטיבי וייצוג האירוע באופן שמצמצם את ההשפעה הרגשית שלו), וקבלת אירוע ההדרה כפי שהוא מבלי להעריך אותו כחיובי או שלילי יכולים להיחשב אסטרטגיות פונקציונליות לוויסות רגשות בעקבות הדרה חברתית.  ויסות רגשות שליליים על ידי הגברת הפעילות הגופנית יכול להיחשב גם כאסטרטגיה פונקציונלית לוויסות רגשות, מכיוון שפעילות גופנית יכולה לקדם בריאות גופנית ולשפר את מצב הרוח תוך הסחת הדעת ממחשבות הרהור הקשורות לאירוע ההדרה. רצוי לבדוק מהם תחומי העניין והכשרונות של כל ילד וילדה ולהתאים חוגים שבהם הילדים-ות יוכלו לחוות הצלחה אישית, לתקשר עם חברים-ות מאותו תחום עניין ולפתח מיומניות חברתיות.

בכל מקרה שבו חל שינוי בהתנהגות של הילד או הילדה צריך לנסות ולברר אילו אירועים קדמו לכך ואיזה רגשות הם הציפו בקרב הילד-ה. שיח רגשי מכיל יעזור לויסות רגשות בעקבות הדרה חברתית ויסייע בשמירה על רווחה פסיכולוגית כאשר מתמודדים-ות עם הדרה חברתית, ויעניק לילדים-ות סיכוי גבוה יותר להשתלב ולהתקבל בקבוצות חברתיות שונות. במקרה של חשד לחרם חברתי חשוב מאוד לשתף את צוות בית הספר ולעבוד בשיתוף פעולה עם המחנכת, עם היועצת ועם פסיכולוגית בית הספר, מומלץ גם לפנות להדרכת הורים שתתן כלים ואסטרטגיות התמודדות. בכל מקרה שבו ילדים וילדות מראים סימנים של דיכאון – הסתגרות, הפרעות שינה, שינויים בתיאבון ובהרגלי האכילה, התקפי כעס מרובים ו/או חוסר השתתפות במטלות אקדמיות וחברתיות בבית הספר – חשוב מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי.

חרם חברתי אצל מבוגרים

למרקם החברתי של מקום העבודה יש ​​השפעה בלתי ניתנת להכחשה על הרווחה הפסיכולוגית והתפוקה של העובדים. גם כאשר עובדים ועובדות לא שואפים לפתח חברויות עמוקות ומתמשכות עם עמיתיהם, לאור הצורך האנושי הבסיסי שלנו להשתייך, כולם צריכים לפחות להרגיש כאילו עמיתיהם מקבלים ומעריכים את נוכחותם. חוויה של הדרה חברתית במקום העבודה מסכלת צורך כזה.

הדרה חברתית במקום העבודה היא צורה שקטה יחסית של התעללות בארגונים, שיכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות מספר עצום של התנהגויות. לרוב מדובר בחוויה מעורפלת עבור היעד, שמתקשה לקבוע אם הוא או היא מודרים בכוונה, שלא בכוונה, או, בנסיבות מסוימות, אפילו אם הוא או היא באמת מודרים. בעוד שהחוויה של “פשוט” להישאר מחוץ למעגל החברתי עשויה להיראות חסרת משמעות, היא רחוקה מלהיות בלתי מזיקה. הדרה חברתית היא חוויה כואבת ויש לה השפעה מזיקה חד משמעית על הרווחה הפסיכולוגית של העובדים והעובדות. ארגונים צריכים לשאוף לקדם התנהגויות חיוביות של עובדים, לפיכך, מנהיגים ארגוניים צריכים להיות ערניים לסוג המסוים הזה של התעללות, להבטיח שכל חברי הארגון יכירו בהשפעתה, לתת לעובדים את הכלים החברתיים הדרושים כדי להימנע מעיסוק בה, ולבקש לבנות סביבה מכילה כדי למנוע אותה.

לסיכום

נידוי ו/או דחייה מצד עמיתים הן תופעות נפוצות באינטראקציות החברתיות בגיל הילדות וההתבגרות, אבל למעשה הן יכולות להתרחש בכל גיל – מהילדות המוקדמת ועד הזיקנה.  השפעות של חרם על המחשבות, על הרגשות ועל ההתנהגויות צפויות להיות שונות אצל אנשים שונים, בהתאם לאיום שחוויות אלו מציבות. חוויות חברתיות בילדות יכולות להשפיע על הקוגניציה וההתנהגות בבגרות: ילדים וילדות שחווים הדרה תכופה עלולים לפתח נטיות אישיות שליליות, גם צורות “קלות” של הדרה על ידי הורים וע”י עמיתים תורמות להתפתחות מצבים של חרדה ושל דיכאון.

מבוגרים יכולים לבנות את הסביבה החברתית של ילדים ולקדם עמדות בין-קבוצתיות חיוביות והתנהגות מכילה באמצעות בנייה משותפת של מגע בין-קבוצתי, נורמות חברתיות כוללניות והנמקה לגבי שוויון וצדק. בתור הורים, עלינו להיות קשובים לילדים ולילדות, לקיים עימם שיח פתוח ולא שיפוטי ולאפשר להם לחלוק איתנו חוויות שונות בלי חשש שנאשים אותם או נטיל עליהם את האחריות למצב.

טיפול והתערבות שתעלה את ההערכה העצמית וחיזוק היכולות והכישרונות יעזרו לוויסות התחושות השליליות וההתנהגות שמביאה לפגיעה עצמית.

שאלות ותשובות

מקורות

מאמר זה מבוסס על אסופת מאמרים בתחומי הפסיכולוגיה השונים (חברתית, תעסוקתית, קלינית, קוגניטיבית, התפתחותית, חינוכית וגרנטולוגית) בנושאי הדרה חברתית שנערך בשנת 2016 (Riva & Eck, 2016)

Riva, P., & Eck, J. (2016). Social exclusion: Psychological approaches to understanding and reducing its impact. Social Exclusion: Psychological Approaches to Understanding and Reducing Its Impact, 1–295. https://doi.org/10.1007/978-3-319-33033-4

אנחנו כאן בשבילכם

אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים

דילוג לתוכן