חרדת בית ספר

השנה האחרונה לימדה אותנו שבית הספר יכול להיות מקור מרכזי של תמיכה ושייכות עבור ילדים ובני נוער. לצד תפקידו הרשמי כ׳מרכז למידה׳ הוא זכור לנו בעיקר בזכות יכולתו לבנות לילדינו קהילה בריאה להתפתח, להתחבר ולהתעצב בה.
העובדה שבית הספר היא מסגרת מוגנת לא אומרת שילדינו לא יתמודדו בה עם אתגרים קשים, שחלקם אף יערערו אותם. עם זאת, עבור חלק מהילדים, בית הספר יכול להפוך למקור של קושי וחרדה של ממש- והחזרה אליו אחרי שנת הפסקה אינה קלה.
אם ילדיכם מתקשים בבית הספר, ואף מסרבים להגיע אליו, הדבר החשוב ביותר הוא להכיר בכך שמדובר בבעיה הראויה לפתרון, ולעבוד עם ילדכם ועם בית הספר על מנת למצוא את הפתרון הנכון מוקדם ככל האפשר.

האם ילדכם סובל מסרבנות בית ספר?

רוב הילדים ובני הנוער יעידו בגאווה כי הם ״שונאים את בית הספר״ או שהשיעור האהוב עליהם הוא ״כדורגל בהפסקה״ לאורך רוב שנותיהם בבית הספר, או לכל הפחות עד ההגעה לביה״ס התיכון. אך רובם יתמידו בקימה בבוקר ובהגעה ללימודים, ברוב הימים.

היעדרות ׳מזדמנת׳, אפילו עם סיבה ״לא משכנעת במיוחד״, היא לרוב לא סיבה לדאגה רצינית. אך אם ניתן להבחין בתבנית ברורה של הימנעות וסירוב להגיע לבית הספר, יכול להיות כי הבסיס לכך הוא חרדה, שללא התייחסות מתאימה יכולה להפוך לכרונית ומשתקת.

סרבנות/חרדת בית ספר מתבססת על גרעין של חוויות לגיטימיות, כמו חוויות כישלון, בריונות או הצקות. עם זאת, חלק ניכר מהמקרים של סרבנות כרונית סביב בית הספר מסתירה תחתיה קושי נפשי אמיתי – וברוב המקרים מדובר בחרדה, או בקושי נפשי ממקור אחר.

עבור אותם ילדים הסובלים מחרדת בית בית ספר, ההגעה ללימודים גורמת למצוקה נפשית קיצונית. לעתים, מצוקה זו יכולה לגרום לתסמינים גופניים של ממש, כמו כאבי ראש, סחרחורות ובחילות. חשוב לדעת שתסמינים אלה יכולים להיות אמיתיים לגמרי, ולא רק תירוץ להתחמקות מהלימודים.[2]

המאפיינים של חרדת בית ספר

נהוג לייחס סרבנות בית ספר לאחת מארבע סיבות מרכזיות, שעשויות להוליד חרדה או ניסיון מתמשך להפסיד ימי לימודים:

1. בריחה או הימנעות ממצבים המלחיצים את בנכם/בתכם (כמו הסעה לבית הספר, מורה מסוים, כיתה או אזור ספציפי בתחום בית הספר)
2. חרדה הקשורה למצב חברתי או לתשומת לב (כמו הופעה או עבודה קבוצתית, הקראה או דיבור בפורום כיתתי)
3. השגת תשומת לב (מההורים, לדוגמה)
4. מרדף אחר גירויים ומקורות הנאה שאינם בתחום בית הספר (כמו חברים, מסגרות לא פורמליות אחרות, משחקי מחשב או אפילו שינה עד מאוחר)

בעוד שעבור ילדים מסוימים ניתן לזהות את סיבת ההיעדרות בקלות יחסית, וכך להתעמת עם הבעיה ולפתור אותה, מול ילדים אחרים הזיהוי הזה יכול להיות קשה יותר ופחות ברור, במיוחד כאשר הילדים אינם משתפים בסגור ליבם

עובדות חשובות

כדאי לדעת שהימנעות מבית הספר היא בעיה נפוצה למדי, ומעריכים שכמעט רבע מהילדים ובני הנוער יסרבו במידה זו או אחרת להגיע ללימודים – אך רק מיעוט מתוכם ינבע מחרדה או פחד. חרדה הקשורה לבית הספר פוגעת בבנים ובבנות במידה דומה, ונפוצה יותר בתקופות מסוימות לאורך ההתפתחות, ובעיקר סביב כניסה לגן, גילאי 7-9 ושוב לקראת המעבר לחטיבת הביניים או התיכון.

תסמינים

ההתבטאות של סרבנות בית ספר כוללת מחשבות, רגשות ותחושות פיזיות, כמו גם בהתנהגויות ספציפיות. עם זאת, כל ילד יכול להביע סל אחר וייחודי של תחושות, וילדים בגיל צעיר יכולים להתקשות בהסברת הרגשות והתחושות שלהם.

ילדים רבים יכולים להתלונן על תסמינים גופניים כמו סחרחורות, כאבי ראש, דפיקות לב מהירות ואפילו כאבי בטן ושלשולים, קוצר נשימה או בחילות והקאות. במקרים רבים אלו יתלוו להתנהגות המעידה על מצוקה – החל מסירוב מוצהר להיפרד מההורים, דרך בכי והתקפי זעם וכלה בבעיות קשב וריכוז או אפילו שקרים שמטרתם היא להתחמק מהלימודים. [3]

חרדת בית ספר או חרדה חברתית?

חרדה חברתית היא סוג של חרדה הגורמת להימנעות ממצבים חברתיים, ואף יכולה להוביל לדיכאון אצל בני נוער וילדים. במקרים אלו, הילדים יכולים לחוש ערך עצמי נמוך ועקב כך גם פחד מדחייה וכישלון, המתלווים לחשיבה קטסטרופלית הקשורה להיחשפות לציבור – שגורמת לשיתוק ולהימנעות ממצבים חברתיים.

סרבנות בית ספר יכולה, לעתים, להוות ביטוי לחרדה חברתית רחבה יותר – אך חשוב להבדיל בין מצבים בהם החרדה מבית הספר היא חלק מחרדה חברתית גדולה יותר ובין חרדה וסרבנות הממוקדת לחוויית בית הספר בפרט.

איך ובעזרת מי מתמודדים עם הבעיה?

ההתעלמות מהבעיה, או המחשבה כי החרדה תדעך ותיפתר מעצמה, היא לא בהכרח נכונה. למרות שתמיד אנחנו רוצים להקל ולעזור לילדינו, חשוב להתערב בצורה שתחזק ותעזור לילדים להתמודד ולהתגבר על תחושת החרדה גם בטווח הרחוק ולזכור שתגובה לא מתאימה שלנו גם יכולה להחמיר את המצב.

הטיפול וההתמודדות עם סרבנות או עם חרדה הקשורה לבית הספר יכולים להתחיל כבר בבית, ולכלול גורמים במערכת החינוך או גורמים מקצועיים אחרים:

1. ראשית, נסו להקשיב לילדכם ברמה היומיומית. קשר רציף ומתמשך הוא בסיס לשיתוף ולתמיכה.
2. עודדו את בנכם/בתכם לשתף, לדבר ולמצוא את הדברים שהם אוהבים בבית הספר בפרט, ובעצמם או בחברה בכלל.
3. תנו מקום לשחרור קיטור ופריקה, וגם העניקו הערכה להישגים שילדכם השיג.
4. שתפו את הצוות החינוכי על מנת לנסות ולהבין את הסיבות והגורמים לסרבנות או לקושי שילדכם חווה בבית הספר, וגם נסו למצוא יחד עזרים ופתרונות.
5. זכרו כי זו לא בושה לפנות לעזרה מקצועית בתחום החרדה.

טיפול בחרדת בית ספר

במקרים בהם התפקוד היומיומי של הילד נפגע וקשה לעזור לו לחזור למסלול, פניה לגורם מקצועי וטיפול היא צעד אפשרי ואף מתבקש. טיפול עיקרי בהקשר של סרבנות בית ספר, בפרט אם היא נובעת מחרדה, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי – CBT. במסגרת טיפולים אלה, שנערכים על ידי איש או אשת מקצוע מוסמכים עם רישיון משרד הבריאות, מזהים את דפוסי המחשבה הבעיתיים ולומדים להחליף אותם בדפוסי מחשבה בריאים ומקדמים. זאת, באמצעות סדרה קצרה של מפגשים ודגש מיוחד על תרגול בבית. טיפול CBT, גם אם קצר ובעצימות נמוכה, הוכח כיעיל במחקרים שונים עבור חרדת בית ספר עבור קבוצות גדולות של ילדים ובני נוער.[6]

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.