דיסוציאציה – כשהנפש יוצאת להגנה

תוכן עניינים

כולם מדברים על פגיעות מיניות. בשנים האחרונות, בעקבות התעוררות תנועת Me Too העולמית, גם כאן בישראל השיח הציבורי בנושא הולך ומתרחב. התקשורת עוסקת ללא הרף בתלונות על פגיעות מיניות ובמשפטים שמתנהלים בנושא; גברים מסרבים להתבייש בכך שנפגעו ונשים אמיצות מתראיינות בפנים חשופות; ובתקופה האחרונה גם הנושא של פגיעות מיניות בתוך קהילת הלהט”ב עולה לכותרות.

בעקבות המודעות הגוברת רבים נחשפים, אולי לראשונה, למשמעויות של פגיעות מיניות ולהשלכות על הנפגעים והנפגעות. בין השאר, הציבור הרחב נעשה מודע לתופעה של דיסוציאציה, שפעמים רבות מאפיינת את החוויה של קורבנות תקיפה מינית. אולם חוויית הניתוק בעת האירוע הטראומטי היא רק ביטוי אחד של הדיסוציאציה – מנגנון הגנה שלו פנים רבות. אז מה זה בכלל אומר? מה ההבדל בין הפרעת דיסוציאציה המצריכה טיפול פסיכולוגי לבין ניתוק נורמטיבי? ואילו הפרעות עלולות להתעורר כתוצאה מהמנגנון הייחודי הזה, שמצטייר לעתים כסוג של קסם? הכל יוסבר במאמר.

מהי דיסוציאציה?

בעברית, דיסוציאציה מכונה היפרדות או ניתוק. המונח מתאר רצף של תגובות אנושיות, החל בריחוק וכלה בניתוק של ממש המונע מהאדם להיות מודע לרגשותיו ולמחשבותיו. ניתוק כזה הוא למעשה מנגנון הגנה אשר מתעורר כאשר האדם מצוי במצבים טראומטיים או לחוצים מאוד בהם הוא חש חסר אונים. אם האדם חש כי אין לו כל דרך להתמודד עם הסיטואציה ואינו מסוגל להגיב בלחימה או בריחה, מתרחש ניתוק של המודע מהמצב על מנת למנוע מהחוויה הקשה לחלחל למודעות ולהגן על הנפש מפניה.

מה ההבדל בין ניתוק נורמטיבי לבין הפרעת דיסוציאציה?

כולנו חווים ניתוקים לפעמים. חשבו למשל על הפעם האחרונה שבה נהגתם ודעתכם הייתה כל כך מוסחת, שפספסתם את הפנייה הנכונה. אי אפשר לומר שהתנתקתם לחלוטין מהסיטואציה, שהרי תפקדתם וביצעתם את כל הפעולות הנחוצות לנהיגה; אולם הנהיגה הייתה באותו רגע פעולה אוטומטית שאפשרה לכם להתנתק מעט.

בעוד שרוב מנגנוני ההגנה הופכים לפתולוגיים ובעייתיים כאשר הם מוקצנים, דיסוציאציה היא לא צורה מוקצנת של ניתוק. מדובר בעצם בכלי הישרדותי שאמור לסייע לנו להתמודד עם התנסויות שהן כה קשות, עד כי הנפש אינה מסוגלת לשאת אותן. מובן שזהו מנגנון שלא נמצא בשימוש יומיומי, אלא נכנס לפעולה, ברוב המקרים, בתגובה לחוויה קשה או לאירוע טראומטי.

בין הנורמאלי לפתולוגי

ישנם שני מודלים תאורטיים אשר מבקשים להסביר את ההבדל בין ניתוק נורמטיבי לדיסוציאציה פתולוגית אשר מצריכה טיפול פסיכולוגי:

המודל הראשון הוא המודל הטיפולוגי, אשר הגה פייר ז’אנה. ז’אנה היה פסיכולוג ופילוסוף שהתמקד בחקר הדיסוציאציה, וטען כי מנגנון של ניתוק פתולוגי אינו פועל בקרב כולם ובכל סיטואציה, אלא רק אצל אנשים שנולדו עם נטייה טבעית למנגנון זה ונחשפו לאירוע טראומטי משמעותי.

לפי המודל השני, מודל הרצף, דיסוציאציה היא תופעה אשר ממוקמת על רצף, שקצהו האחד הוא הנורמאלי והנורמטיבי ואילו הקצה השני כולל את ההפרעות הפתולוגיות. לצד השוני בין נקודות הציון השונות הממוקמות על הרצף, מצביע המודל על ארבעה מאפיינים אשר משותפים לתופעת הדיסוציאציה ברמותיה ובביטוייה השונים:

מידור

היבט מרכזי המשותף לכל רמות הדיסוציאציה הוא שהמידע ה”בעייתי” עולה למודעות רק בהקשרים מסוימים, ואילו בהקשרים אחרים אינו נגיש. בקצה הנורמטיבי, מידור יכול לבוא לידי ביטוי למשל בסיטואציה בה סטודנט לומד למבחן ובמהלך הלמידה, שוכח את הפרידה הקשה שעבר לאחרונה. לקראת סיום היום, סביר כי האתגר שהוא חווה בחייו האישיים ישוב למודעות. לעומת זאת, ביטוי פתולוגי של מאפיין המידור יכול להיות בכך שאדם שחווה אירוע טראומטי ייצר לעצמו נרטיב לפיו לא חווה את אותו אירוע, ולמעשה יכחיש את התרחשותו.

אוטומטיזציה

היבט זה מתייחס, ליכולת לבצע פעולות מבלי לחשוב עליהן. אוטומטיזציה באה לידי ביטוי בפעולות רבות שאנו מבצעים בחיי היומיום, למשל בסיטואציית הנהיגה שהזכרנו. במצבים טראומטיים, פעמים רבות נוכל לזהות מאפיין זה. נוכל לראות אנשים מתפקדים באופן שגרתי, לכאורה, אולם בדיעבד יסתבר כי הם אינם זוכרים מה עשו, מה חשבו או כיצד הרגישו באותם רגעים, שכן הם פעלו באופן אוטומטי וללא מודעות.

דמיון והיפנוזה

מאפיין זה בא לידי ביטוי בעיקר אצל ילדים, והוא מתייחס ליכולת להבחין בין גירויים שונים: להיות מודעים לגירוי מסוים, ולהרחיק מהמודע אחרים. ביטוי נורמטיבי של תופעה זו הוא כמובן חלימה בהקיץ; אולם בעת אירועים טראומטיים ייתכן שנראה קורבנות אשר הדמיון מאפשר להם להתמקד במציאות דמיונית שונה מזו הקשה שסובבת אותם ועל ידי כך להמנע מכאב פיזי ונפשי.

מצבי אני

ביומיום, אנו עוברים באופן כמעט אוטומטי בין חוויות והתנהגויות שונות בהתאם לנסיבות המשתנות. כך, למשל, ננהג בצורה מסוימת כאשר ניסע באוטובוס עם אנשים זרים, וכאשר נגיע לארוחה המשפחתית בבית ההורים, התנהגותנו תשתנה. במצב נורמטיבי, נהיה מודעים לאותם מצבי אני אחרים, אולם במצבי קצה, על מנת להגן על הנפש, הגבולות בין מצבי האני השונים עלולים להפוך נוקשים ובלתי חדירים והמודעות ל”אני” האחרים תיעלם.

הפרעות דיסוציאטיביות – כשהניתוק הופך לבעיה

הפרעת דיסוציאציה נוצרת כאשר הניתוק הופך למנגנון הגנה קבוע ופתולוגי. בדרך כלל, הפרעות כאלה הן תוצאה של חוויית טראומה קשה. ב-DSM-5, המהדורה העדכנית ביותר של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, מופיעים שלושה סוגים של הפרעות דיסוציאטיביות עיקריות:

אמנזיה דיסוציאטיבית

זוהי הפרעה בזיכרון אשר מובילה לשכחה בעקבות אירוע טראומטי. התכנים שנשכחו אינם נעלמים לחלוטין מן הזיכרון, אולם הם אינם נגישים למודע ועל כן לא ניתן להיזכר בהם. ישנם סוגים שונים של אמנזיה דיסוציאטיבית, בהם שכחה של תכנים הקשורים לאירוע הטראומטי באופן ספציפי, שכחה של המתרחש מאז האירוע ועוד.

הפרעת דה-פרסונליזציה

מדובר בתחושת ניתוק של האדם מעצמו או מעולם. תחת הגדרה זו אוחדו ב-DSM-5 שתי הפרעות שבעבר היו מובחנות: דה-פרסונליזציה, המתייחסת לתחושה של האדם כי הוא מתבונן על עצמו מבחוץ; ודה-ראליזציה, שהיא תחושה שמתרחשים שינויים בסביבה, למשל בקצב של העולם מסביב.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית

ככל הנראה זו ההפרעה המפורסמת מכולן, וגם זו השנויה ביותר במחלוקת. הפרעה זו, הידועה גם בכינוי “פיצול אישיות”, היא תופעה שבה נוצרות באדם אישויות שונות ונפרדות, שעולות למודע במקום האישיות ה”מקורית” על מנת להגן עליה. מקרה מפורסם של הפרעת זהות דיסוציאטיבית הוא הסיפור של בילי מיליגן, אשר בעקבות התעללות קשה שחווה כילד ותקיפה מינית מתמשכת, החלו להתקיים בו 23 אישיויות נוספות. לאחר שניסה להתאבד, כפי שעושים כ-70% מהלוקים בהפרעה זו, הרחיקו האישיויות הנוספות את בילי מן המודע, ולמעשה במשך שנים הוא חווה את העולם דרכן בלבד. רק באמצעות טיפול פסיכולוגי התאפשר לבילי “המקורי” לעלות למודעות.

טיפול פסיכולוגי באנשים הסובלים מדיסוציאציה

כאשר הדיסוציאציה נעשית פתולוגית ופוגעת באיכות החיים ובתפקוד היומיומי של האדם, חשוב לפנות לקבלת טיפול מתאים. כאמור, ניתוק פתולוגי מתרחש בדרך כלל בעקבות טראומה, ועל כן ישנה חשיבות רבה לקבלת טיפול פסיכולוגי על מנת לרכוש כלים להתמודדות. קיימות שיטות שונות לטיפול בטראומה, רבות מהן אף מבוססות אמפירית, בהן EMDR, טיפול פסיכודינמי, Prolonged Exposure, טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT ועוד.

במכון חיבורים אנו מטפלים בטראומה ופוסט טראומה באמצעות EMDR, טיפול בגישת ACT , SE ו PE. המומחים שלנו לטיפול בתחום עבדו בדרך כלל בעבר במסגרות ציבוריות שעיקר עבודתן היתה העיסוק בטיפול בפוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת. אנו מאמינים בשילוב של גוף נפש בטיפולים אלו ומשלבים FOCUSING וגישות המקשיבות לגוף ולא רק לנפש.

שאלות ותשובות

אנחנו כאן בשבילכם

אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים

דילוג לתוכן