אובדן הורה

"אף אמת אינה יכול לרפא את העצב שאנו מרגישים מן האובדן של אדם שאהבנו. אף אמת, אף כנות, אף עוצמה, אף אדיבות, אינה יכולה לרפא יגון זה. כל שאנו יכולים לעשות הוא ללוות את העצב הזה עד הסוף, וללמוד דבר-מה ממנו..." (הרוקי מורקמי מתוך הספר "יער נורווגי", מפי הדמות 'טורו ווטנבה) אובדן של הורה הינו אירוע משמעותי, כואב ותפניתי בחיינו. לעיתים, הכאב כה גדול עד כדי הרגשה שלא ניתן להכיל אותו. תהליך האבל מורכב ממספר שלבים ומנעד של רגשות, כעס, טינה, יגון, צער. משך הזמן של האבלות תלוי בנפש ואישיות האדם ולרוב אורך כשנה, מובן שהזיכרון של ההורה יפעם בנו בכאב אולי למשך כל חיינו אך לזמן יש אפקט משכך, ולו במעט. כמו כן, היכולת להתמודד והכיל את האובדן משתנה כתלות בגיל ושלב החיים בו האדם נמצא. רגשי הכאב סביב אובדן ההורה, תמיד יהיו קשים בין אם מדובר במערכת יחסים מורכבת או פחות אל מול ההורה הנפטר. חשוב לזכור שאנו לא לבד, רבים לפנינו חוו זאת וקיימים מערכות תמיכה וטיפול ייעודיות לעתות משבר אלו.

אבל על הורים

אדם יתום על פי הגדרה הוא אדם אשר שכל את אמו/ אביו או שניהם. משתמשים במונח זה לרוב על מנת לתאר אדם שאיבד את הורה או את שני הוריו טרם שהגיע לגיל בוגר. כאשר אדם עודנו קטין ומאבד את הוריו נוצר מצב מורכב שכן הוא עדיין תלוי בדמות מטפלת, וכאן הכאב עשוי להיות קשור גם לתחושת חוסר אונים של הילד. כמו כן, אובדן הורה בגיל יתמות עשוי לשבש את תהליך ההתפתחות הטבעי ולייצר טראומה שתלווה אותו גם בחייו הבוגרים.

ככלל, אבל ואובדן מתייחסים לשכול של אדם אשר יש לו משמעות כלשהי בחיינו שבלכתו נחוש צער, אבל ותחושת חוסר. בפרט, אובדן הורים הינו ציון דרך שאף על פי שרובנו (מי שיאריך ימים לאחר הוריו) נחווה זאת, אין זה הופך זאת לקל יותר. “מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת בטרם תשכיביני לישון…” אף פעם לא נפסיק להיות הילדים של הורינו, גם בגיל מבוגר. בכל גיל, חוויית אובדן ההורה תקטע לנו את התחושה האשלייתית, שההורה יהיה שם לנצח עבורנו. רוב האנשים חיים את חייהם מבלי להיות מוכנים לרגע הזה של אובדן הורה, בין אם הוא אהוב ובין עם מערכת היחסים איתו מסועפת וקשה. במקרים ממסוימים אנשים מעידים כי אובדן ההורה הותיר אותם בתחושת ניכור וחוסר השתייכות לעולם, לאחר שמי שהביא אותם, טיפל ודאג להם כל חייהם, נפטר.

איפה האובדן תפס אותי?

תגובה לאובדן של אחד ההורים או שניהם, תהיה אחרת לגמרי בכל תקופת חיים וגיל. כך למשל, תגובה של ילד בגיל הרך, לא תהיה כמו תגובה של ילד עם הבנה בשלה יותר. לאובדן של הורה בילדות קיימות השלכות משמעותיות אשר לא קיימות בגילאים בגירים. כעת נסקור באופן כללי את התגובות המאפיינות כל שלב לאובדן של הורה:

  • ינקות וגיל הרך- אובדן הורה בינקות מורגש על ידי הפעוט. תינוקות ופעוטות יכולים לחוש כאשר דמות מוכרת וקרובה לא נמצאת. תחושת החסר תתבטא בעיקר סביב מילוי צרכים, הזנה, חום, מגע, ריח וקירבה. מובן שהמוות כרעיון לא נתפס בגיל זה, על אחת כמה וכמה בשלבים טרום מילוליים, אין זה אומר שלא קיימת תחושת חסר חלל וגעגוע. לעיתים נראה שינויים בהתנהגות כמו התקפי זעם או בכי. חשוב מאד מצד הדמויות המטפלות, להמשיך את הטיפול- סיפוק צרכים ושמירה על סדר יומו של התינוק כפי שהיה לפני כן.
  • אובדן הורה בילדות (מגיל שנתיים ומעלה)- בגילאי פעוטות של שנתיים לערך ומעלה, מתוודעים לראשונה לרעיון המוות, הם שומעים אותו סביבם ומודעים לקיומו אך עדיין אין להם יכולת להבין את המוות שכדבר בלתי הפיך, שמי שהולך לא ישוב. תגובות אפשריות של ילדים צעירים למות הוריהם הם מגוונות ומשתנות בהתאם לאופיו של הילד, יש ילדים שיישארו ממש אדישים למשמע הידיעה, כאלה שיפתחו פחדים וחרדות ואף אלו שיחזרו להתנהגויות ששייכות לשלבי התפתחות מוקדמים (רגרסיה) כגון מציצת מוצץ. בכל מקרה קיימת חשיבות גבוהה מאד לתיווך נכון של האובדן על ידי המבוגרים וטיפול רגשי מותאם גיל לילד. במקרים מסוימים אובדן הורה מוביל לדיכאון אצל ילדים על כן, קיימת חשיבות מכרעת לחיזוק מערכת התמיכה שיש סביבם, סבים, דמויות משפחה אחרות, דמויות חינוכיות וטיפוליות. חשוב לציין שאצל ילדים, נושא האובדן עשוי להעלם ושוב לעלות במשך השנים וזה דבר טבעי, הקשור לתהליך עיבוד האובדן, הדבר מעיד על כך שהילד מעבד כל פעם מחדש את האובדן בהתאם לשלב והרמה קוגניטיבית והתפתחותית בה הוא נמצא.
  • גיל ההתבגרות- מדובר כאן בגיל ביניים. נער מתבגר טרם השלים את ההתפתחות הקוגניטיבית והמוח שלו עדיין ממשיך להתפתח. עם זאת, תפיסתו את מושג המוות כבר יותר קרובה לתפיסה בשלה של אדם בוגר מאשר לשל ילד. קיימת כמובן הבנה של סופיות ואל חזור. בגיל זה הילדים עדיין זקוקים להורה מאד, מתרחשים תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים מאד המאפיינים את הגיל שבמסגרתם להורה יש תפקיד חשוב מאד, כמו תהליך של יצירת זהות ונפרדות מן ההורה. בדומה לכל גיל, גם כאן קיימת חשיבות לנסיבות כמו קירבת הנער להורה שנפטר לגילו בשנים ולאופיו ולרמת מורכבות הקשר איתו/איתה. עיסוק מרכזי של המתבגר הוא סביב העתיד ואירועים מרכזיים בחייו כמו גיוס ללא ההורה הנפטר. לעיתים, יש תופעה של האשמה עצמית של המתבגר שעשויה להתרחש גם בקרב ילדים צעירים יותר. אצל מתבגרים קיימת כבר יכולות אמפתיה מפותחות, על כן קיים סיכון שהמתבגר ייטה לבטל את כאבו שלו למען ההורה הנותר או שאר בני המשפחה, מה שלא מאפשר למתבגר להתאבל בצורה מלאה לעיתים, על ההורה הנפטר. כמו כן, קיים סיכון שהמתבגר ימצא את נחמתו בנתיבים המסכנים אותו כגון אלכוהול, סמים או חברה לא מיטיבה. יש לשים לב למתרחש אצל המתבגר ולעודד אותו לחוות את תהליך האבל הפרטי שלו עד סופו. קיימת יעילות רבה במציאת מטפל עליו המתבגר סומך, בתור דמות ניטרלית אשר מלווה אותו לאורך תהליך האבלות.
  • אובדן הורה בבגרות- כולנו יודעים שהורינו ימותו וקיים סיכוי טוב שזה יקרה אחרינו. ידיעה זאת לא הופכת את תהליך האבל ליותר קל. עם זאת, ידיעה פתאומית על מות הורה עשויה להיות בעלת כאב מכופל בשל אפקט ההפתעה. עם זאת, גם פטירה בבשל מחלה ממושכת של הורה, מביאה איתה כאב עצום בעת לכתם. חוויה נפוצה בעת פטירת הורים בגיל היא בוגר היא חוויה של החמצה, בין אם זה ליווי לאירוע חשוב בחיינו או לראות את הנכדים שנולדו, או פשוט רגעים קטנים ומילים שנותרו באוויר שלא נאמרו להורה. תופעות רגשיות נוספות הנפוצות בשל אובדן הורה הם חרדה, דיכאון, או התמודדויות שונות אחרות שכבר חלפו וכעת חוזרות. קיימת חשיבות רבה לעיבוד ראוי והשלמת תהליך האבל, בין אם זה יצריך להפחית עומס בעבודה ומטלות אחרות, חשוב להתרכז בנפש ואף מומלץ להיתמך על ידי טיפול רגשי מתאים.
אישה בוכה מאובדן הורה

התמודדות עם אובדן הורה

התבוננות עצמית

 אובדן הורה, בין אם הוא פתאומי או ידוע מראש, מזמין אותנו, לעיתים גם בלי שנרצה להתבוננות מחודשת על חיינו לצד אותו הורה וגם על עצמנו. אותה עצירה שכמו “נכפתה” עלינו בנסיבות קשות אלו, לעיתים מולידה נקודות מבט חדשות על חיינו ורצון לשנות ולהשתנות. זהו תהליך טבעי שקורה ואף מבורך שחשוב לאפשר אותו. לעיתים, הקירבה המשמעותית למוות, היא זו שמקרבת אותנו לחיים. אנשים מעידים כי לאחר אובדן יקיריהם הייתה בידיהם הבחירה אם “למות” ביחד איתם (מטאפורית) או להמשיך לחיות – על כל המשתמע מכך.

שיתוף והתקרבות מחודשת לאהובינו:

לא חייבים להישאר עם כל תהליך אבל שכזה לבד ואף מומלץ לשתף ו”לאוורר” את המחשבות, רגשות וחוויות עמוקות אלו עם קרובינו. לעיתים, איבוד הורה, שאצל חלק מהאנשים היווה עמוד תווך מוביל לתחושת זרות מול העולם וחוסר שייכות. בזמנים אלו קשרים קרובים לאנשים אהובים עשויים להתהדק, בייחוד קשרים עם אנשים שאהבו את ההורה הנפטר באותה מידה כמו אחים או דודים.

טיפול פסיכולוגי: מישהו מלווה אותי בדרך

בתרבות שלנו, אמנם נהוג לשבת שבעה ואצל חלק מהאנשים מביעים התחשבות במקומות העבודה, עם זאת בחלק מהמקרים ממהרים לשכוח בסביבה הקרובה את האבל וקיימת ציפייה לחזור לתפקוד מלא. כפי שציינו, תהליך אבל יכול להארך שנה ואצל חלקם לאורך שנים קיים כאב עמוק. חשיבות של תהליך עיבוד האבל הוא קריטי ואם נמהר לחזור לחיינו כפי שהיו ייתכן ויהיו לכך השלכות מאוחר יותר בחיינו.  לעיתים תהליך אבל מתפתח שלא עובד היטב, מתפתח לדיכאון או מביא איתו חרדה.  טיפול פסיכולוגי לאחר אובדן הורה יכול ליצור מסגרת לכאוס הרגשי והיגון, מקום שהוא הוא רק שלכם ומיועד לפגישה שלכם עם עצמכם, ועם הרגש. במסגרת הטיפול תוכלו לעבור דרך השלבים של תהליך האבל בצורה המאפשרת מקום אמיתי, ניטרלי, ומסודר לפרוק בו ולהיתמך.

 

לסיכום

תהליך אבל של אובדן הורה הוא מאורע כואב, בכל גיל או מצב. בתהליך אבל עולים רגשות אינטנסיביים, בדידות, כאב, זרות, פחד או אשמה. ההזמנה שלנו אליכם היא בראש ובראשונה לתת לגיטימציה לעצמכם ולבני משפחתכם להתאבל, בייחוד אם מדובר בילדכם. חשוב לראות את תהליך האבל כמעין תהליך החלמה, זמנים מיוחדים בהם יש התייחסות מיוחדת אחד לשני, ולעצמכם, התייחסות אוהבת, רכה וחומלת יותר מאשר בזמנים רגילים.

אצלנו ב”מכון חיבורים” עושים כל שביכולתנו להקל על סבל נפשי. טובי המומחים בתחום הרגשי והפסיכולוגי מוכשרים לתת את הכלים והמענים הטיפוליים המתקדמים, ולא פחות חשוב- המבט והעיניים האנושיות שדרושות בתוך תהליך ליווי כואב ומורכב של איבוד הורה. אנחנו כאן, להקל.

אובדן הורה - שאלות נפוצות:

היו אמיתיים, הסתכלו להם בעיניים, אל תייפו את הדברים ועודדו לקבל את הרגש שלהם, אין רגש נכון או לא. הדרך בה תספרו תהיה מותאמת לגיל הילד. ילדים בגילאים שונים, מקבלים ומבינים מוות ברמות שונות. מומלץ לקבל ייעוץ בנושא אם קיים קושי או מדובר בילד צעיר.

תהליכים נפשיים, בייחוד מורכבים כמו אבל על הורה, תלויים במשתנים רבים כמו גיל ואישיות. ממוצע של תהליך אבל הינו כשנה.

קיימות דרכים רבות, המשותף לכולם הוא מתן מקום לרגש ולתהליך עיבוד האבל.

קשה ומורכב, לעיתים מדי. אנחנו ממליצים לא להתבייש להיעזר, במי ובמה שניתן. לתת מקום מכובד לאבל, “להוריד הילוך” לפחות לשנה. להיות קשובים לעצמנו ואם צריך, להיתמך על ידי איש טיפול ולעבור תהליך תומך פסיכולוגית ורגשית.

לשיתוף הכתבה >>

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print

אנחנו כאן בשבילכם

אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים

דילוג לתוכן