• 072-2172234
  • תל אביב | חולון | רעננה | ראשל"צ
  • 072-2172234
  • תל אביב | חולון | רעננה | ראשל"צ

נפתחה קבוצה וירטואלית להתמודדות עם משבר הקורונה

קבוצה וירטואלית להתמודדות עם ההשלכות הרגשיות של משבר הקורונה. עלות הקבוצה היא כ 40 שח למפגש לאורך 10 מפגשים, הקבוצה מוגבלת לעשרה משתתפים והיא תתקיים ב ZOOM החל מה 19/4/20. במאמר תוכלו לקרוא על התפיסה והגישה שמנחה את המטפלות ג'ני ודינה במהלך המפגשים.

רגשות הם דבר עוצמתי, והם יכולים להשתלט עלינו ברגע ולגרום לנו להרגיש, להגיב ולהתנהג בדרכים שאינן תמיד אופטימליות לנו ולסובבים. לכן, אנחנו משתמשים במנגנוני הגנה למיניהם על מנת לדכא את הרגש, ומאמינים שזה יעבוד לנו בלי לגבות מחיר. אבל רגשות הם בראש ובראשונה פונקציה פיזיולוגית והם מצייתים לחוק שימור האנרגיה (זוכרים פיזיקה כיתה ח?). אין “יש” מ”אין” וגם לא יכול להיות “אין” מ”יש”. אי אפשר להעלים רגש, ואי אפשר להתעלם ממנו בלי שיהיו לכך השלכות. אבל, לא תמיד אנחנו יודעים כיצד להתמודד עם הרגשות שלנו באופן יעיל ומיטיב. במקום, אנחנו עובדים קשה כדי להימנע מהם. דרך התמודדות זו היא בדיוק מה שמייצר מצוקה וסימפטומים כגון דיכאון, חרדה, OCD, ועוד. הימנעות מרגשות זה פשוט לא משהו שעובד לטווח ארוך. חלק מהתהליך הטיפולי בקבוצה מתרכז בעבודה חווייתית עם רגשות.

רגשות נועדו בשביל לכוון אותנו בעולם, לסמן לנו מה טוב ומה רע עבורנו. כשאנחנו לא עושים בהם שימוש נכון, זה כמו לנסות לנווט סירה בים סוער ללא סונאר או מצפן. כמו כן, רגשות מאפשרים לנו להתחבר לעצמנו ולאחרים באופן אותנטי. כשאנחנו לא במגע עם הרגשות שלנו אנחנו חשים בדידות גדולה, הרי שהחיבור שלנו לעצמנו ולאחרים ניזון ומועשר על ידי העולם הרגשי.

רגשות הם מעין “תוכנת הישרדות” שטבועה עמוק במוח, ואינה ניתנת לשליטה מודעת. כולנו נולדים עם 7 מערכות מוחיות בסיסיות שמייצרות את “רגשות הליבה” – הרגשות האותנטיים והטבעיים שלנו: עצב, שמחה, כעס, פחד, גועל, התרגשות וסקרנות, תשוקה ואהבה. שימו לב, החרדה לא כלולה ברשימה הזו! רגשות ליבה הם תגובות מיידיות למה שקורה לנו ברגע זה. כעס מניע אותנו להגן על עצמנו ועל מה שחשוב לנו, גועל עוזר לנו להתרחק ממה שרעיל לגוף שלנו, שמחה והתרגשות מטעינים אותנו באנרגיה חיונית שמסייעת לנו להמשיך ולהעמיק את החיבור שלנו למה ומי שגורם לנו להרגיש טוב כך שנצמח ונתפתח. פחד גורם לנו לברוח, להסתתר או להילחם כשיש עלינו איום מיידי. למשל, בימים אלו, כולנו חשים פחד בעקבות איום מיידי וממשי והוא מגיפת הקורונה. הבעיה היא, שבנוסף לפחד הבריא והטבעי, חלקנו הגדול מרגיש גם חרדה.

אז מה ההבדל בין פחד לחרדה?

פחד הוא רגש ליבה, ואילו חרדה היא אחד ממנגנוני ההתמודדות שאנחנו נוקטים בהם, כדי להימנע מרגש ליבה שקשה לנו להרגיש. אם נסתכל מקרוב, נמצא מספר הבדלים ביניהם:

 

פחד

חרדה

 

תגובה לאיום מיידי כאן ועכשיו ממוקד בהווה.

רגש תקוע ומתמשך שאינו בהכרח תלוי במה שמתרחש סביבנו כאן ועכשיו. ממוקדת בעתיד – “מה יהיה אם…”.

מניע לפעולה אדפטיבית על מנת  להתמודד עם איום  מיידי

עשויה לשתק, או לחילופין לגרום לפעלתנות יתר שאינה ממוקדת, לעתים מוגזמת, ולרוב ואינה אפקטיבית (רכישה קבוצתית של מפעל נייר טואלט, מישהו?)

מאופיין בתגובה גופנית ברורה וחדה שמניעה  אותנו לברוח, להסתתר או להילחם (עליה בדופק על מנת להזרים      את הדם לידיים ולרגליים, עליה במתח שרירים על מנת לברוח או להילחם, ועוד).

מאופיינת בתחושות גופניות לא נעימות וממושכות (ברצף או בגלים) שלא מניעות אותנו לשום פעולה אדפטיבית (מתח תקוע ומתמשך, בעיות בבטן, מיגרנות, פריחות בעור, ועוד)

מורגש בעיקר בגוף עם מעט תוכן  קוגניטיבי (אימאלה, נחש!!!)

מורגשת בגוף (ראה סעיף קודם) וגם מאופיינת בנטייה “לטחון” את אותן מחשבות שוב ושוב (למשל – התעסקות אובססיבית בהצטיידות ומחשבות חוזרות ונשנות על מה חסר לי בבית בכל רגע נתון למקרה שיהיה סגר)

חרדה מייצרת מצוקה מתמשכת, ולעתים קרובות מאוד ההרגשה היא שאין לזה פתרון. אנחנו לכודים ברגש הלא נעים, והדברים שאנחנו עושים על מנת להקל על עצמנו עוזרים לתווך קצר או לא עוזרים בכלל. חרדה יכולה ללוות אותנו ימים, שבועות ובמקרים מסוימים גם שנים ארוכות. פחד לעומת זאת, הוא רגש ליבה. והייחודיות של רגשות הליבה היא שכשאנחנו מאפשרים לעצמנו להתחבר אליהם ללא פילטרים וללא הגנות, אנחנו חווים גל עוצמתי של רגש שבצידו השני יש תחושת הקלה, ירידה בחרדה ולחץ, תחושה של חיבור לעצמנו וחיבור לבני אדם אחרים. מבחינה ביולוגית זה כמו “ריסטארט” למערכת העצבים. במהלך המפגשים הקבוצתיים נתעמק בחיבור לגוף ולרגשות הליבה.

 

בואו נראה ביחד איך נראה פחד, הימנעות ממנו באמצעות חרדה, שימוש בהגנות ולבסוף חיבור לרגש ליבה, לעצמי ולאחר. נעשה זאת באמצעות מספר קטעים נבחרים מהסידרה המעולה והמומלצת בחום בימים אלו של בינג’ לגיטימי – This is us. הקטעים שבחרנו מספרים על אחת הדמויות בסידרה – רנדל, ועוקבים אחרי ההתמודדות שלו עם אירוע מלחיץ של פריצה לביתו על ידי אדם חמוש בסכין. לא קורונה, אבל מספיק קרוב 🙂

 

לחצו על הקישור בכותרת של כל פיסקה בכדי לצפות בסירטון.

1. רנדל והפורץ

 

בקטע הזה רנדל פוגש איום פיזי מיידי, כאן ועכשיו. לפי שפת הגוף שלו ניתן לראות תגובת פחד מיידית. זהו פחד אדפטיבי, תואם סיטואציה, רגש ליבה. מתוך שלושת האפשרויות הביולוגיות במצב של פחד: לברוח, להילחם או לקפוא, גופו של רנדל בוחר לקפוא, כי זו התגובה הכי פונקציונלית לסיטואציה. הפורץ חמוש, ורנדל לא, לכן כל תנועה חדה עשויה להסתיים בתקיפה שלרנדל אין דרך להתגונן ממנה. הוא מנהל מו”מ מתוח עם הפורץ, ומצליח לגרום לו לעזוב את ביתו.

 

 

2. ההגנות קופצות

בקטע הזה רואים את רנדל שעות ספורות אחרי הפריצה. הוא נראה רגוע, משוחח עם השוטרים בצורה עניינית ומוודא שאשתו ובנותיו בסדר. הוא מנהל שיחה עם אשתו במסדרון, בה הוא מונה את כל הדברים השונים שעליו לעשות (להתקין אזעקה, לתקן את החלון, לוודא שהפורץ לא חוזר וכו’). כשאשתו מביעה חשש לשלומו הוא משתמש בהומור על מנת לשדר שהכל בסדר. הוא לא מספר לה על הפחד שהרגיש בזמן הפריצה, ולא מדבר על מה הוא מרגיש בהווה. המשימתיות (doing) וההומור הם הגנות ש”קפצו” על מנת לדכא את רגש הפחד הטבעי. מדוע? אמנם רגשות ליבה הם דבר בריא שקיים בתוכנו מלידה, לא תמיד אנחנו מסוגלים להכיל אותם. בהתאם למי שאנחנו – גנטית, היסטורית, תרבותית, אישיותית, לכולנו יש “אזורים” שיותר בעייתיים עבורנו, ורגשות שפחות נוח לנו איתם. בגלל מי שהוא (רוצים לדעת יותר – תראו את הסידרה!) רנדל לא מסוגל לאפשר לעצמו להתחבר לפחד שלו באופן אוטנתי ופתוח, מה שמונע ממנו גם חיבור רגשי עם אשתו. חיבור רגשי לאדם קרוב הוא משאב חיוני בזמן משבר, ואילו רנדל מונע מעצמו משאב זה על ידי ההגנות שלו.

3. שיח הגנתי

בקטע הזה אנו עדים לשיחת טלפון של רנדל עם אחיו. על פניו נראה שרנדל משתף את אח שלו במה שקרה. האמנם? אם נקשיב בתשומת לב לתוכן השיחה, נראה שרנדל “מדווח” על מה שקרה בצורה עניינית ומאופקת, משתמש שוב בהומור כהגנה, ושוב אינו מתייחס לפחד שהרגיש בעת האירוע וגם לא לרגשות שלו בהווה. הוא נצמד לפתרונות קונקרטיים “אני לא צריך שתתפוס אותי, אני פשוט צריך לישון קצת” (אני לא מפחדת מהקורונה, אני רק צריכה עוד קצת נייר טואלט 🙂 ). שוב רנדל נשאר לבד בגלל ההגנות שלו.

4. ההגנות מתערערות והחרדה עולה
אחת הבעיות עם הגנות היא שהן צורכות המון אנרגיה ומאמץ. לכן, אחרי זמן מה הן עשויות להתערער, להיסדק, ואז ייתכן שתעלה תחושת חרדה. בקטע הזה רנדל נמצא בפגישת עבודה, אך אינו מצליח להתרכז ולהיות קשוב. ניכר כי דעתו מוסחת והוא נמצא במקום אחר. כמו כן הוא חש צורך בלתי נשלט לבדוק כל רגע את הטלפון שלו ולהסתכל על הפיד של מצלמת האבטחה שהתקין בביתו. הוא מרגיש חרדה עצומה ומתעל אותה לצורך לוודא כל הזמן שהבית שלו בטוח, דרך המצלמות (קצת דומה לצורך שרבים מאיתנו חשים בימים אלה להתעדכן כל שניה בויינט, פייסבוק, ווטצאפ ועוד לגבי מה עשתה הקורונה בחמש דקות האחרונות ואילו הנחיות חדשות יצאו מאז שמיצמצנו פעם אחרונה).

5. טריגר ותגובה

כשאנחנו חשים חרדה מתמשכת בנסיון להמנע מהפחד האמתי שיש בתוכנו, עשויים להיות טריגרים שיגרמו לפחד “להשפריץ” החוצה ולגרום לנו להגיב לטריגר בצורה קיצונית, לא מותאמת ולעתים אף מזיקה. בקטע הזה אנו רואים את רנדל נזעק לעזרתה של אשה שמישהו מנסה לשדוד. רנדל מזנק על השודד, מפיל אותו ארצה, והולם בו בחוזקה באגרופיו, גם אחרי שהשודד מנוטרל. הוא שובר את ידו ואת ארובת העין של השודד. מצד אחד ניתן לומר שרנדל התנהג בגבורה והציל את האשה משוד, אך מצד שני ניתן לראות שהוא איבד שליטה ונקט באלימות שעוצמתה והמשכה לא היו מותאמות לסיטואציה.

6. שאט דאון
כאן אנחנו רואים את רנדל כשהוא חוזר מבית החולים, לאחר שהתעמת עם השודד. מבטו כבוי, הוא לא יוצר קשר עין עם אשתו ולא עונה לה כשהיא מדברת איתו. רואים שהיא מנסה ליצור קירבה, אך רנדל מכונס לחלוטין בתוך עצמו ואינו מגיב לנסיונות שלה. בשפה המקצועית המצב בו רנדל נמצא בקטע זה נקרא “שאט דאון” – קריסה של המערכת שמאפשרות לנו אינטראקציה בינאישית וכן של המערכת הסימפטטית. לשאט דאון יכולות להיות גרסאות רבות (עייפות תמידית, דיכאון קשה, חולשה כללית, דיסוציאציה, עילפון, ועוד), כאן אנחנו רואים רק אחת מהן. גופו של רנדל רפוי ושמוט, הבעתו שטוחה, קולו חלוש. כל הסימנים מראים שגופו ונפשו נסגרים. שאט דאון הוא סימפטום רציני של חרדה, המחייב תשומת לב וטיפול מקצועי. אם נראה לכן שאתם או מי מיקיריכם מראים סימפטומים של שאט דאון, אנא פנו לעזרה מקצועית!

7. חיבור לעצמי וחיבור לאחר

הקטע הזה הוא ההפי אנד של הפרק, למרות שממבט ראשון זה ממש לא נראה ככה. רנדל מרגיש נסער ומוצף, הוא נועל את עצמו בחדר האמבטיה בביתו, שם כנראה הוא מרגיש הכי בטוח, וסוף סוף מאפשר לעצמו להתחבר לרגשות הליבה שלו ולחוות את הפחד העצום שהדחיק. הוא משחרר מההגנות, הבעת פניו מתרככת, דמעות זולגות במורד לחייו, והוא מתקשר לאח שלו ואומר “שיקרתי, אני כן צריך שתתפוס אותי. אני לא בסדר”. הוא משתף את אחיו במה שקרה, אבל הפעם ממקום אחר, עמוק ואמתי. הוא מדבר את הפחד שלו “הייתה לו סכין, הוא יכל לעשות משהו לאשתי או לילדות שלי”, ואומר מה הוא צריך כרגע “אני רק צריך שתדבר איתי”. הוא מרשה לעצמו לפחד כמו ילד, ולהיעזר באחיו ללא מבוכה, בושה או נסיון להראות שהוא בסדר.

ברגעים של משבר וכאב החיבור לרגש הליבה שנוכח בתוכנו, וכן לאנשים אחרים סביבנו, הוא דבר חיוני בעל יכולת ריפוי של ממש. בימים מאתגרים אלו, כשקירבה בינאישית פיזית הפכה להיות מצרך נדיר עקב מגיפת הקורונה, אנחנו מזמינים אתכם למרחב הוירטואלי, ללמוד יחד איתנו איך להקשיב לגופכם, לגלות את רגשות הליבה שלכם ולהתחבר מחדש לעצמי האוטנתי ולאחרים. אנחנו מזמינים אתכם לעבודה מעמיקה ומשמעותית יחד עם קבוצה של אנשים נוספים שבאו לעשות את אותה העבודה, בליווי של שתי מטפלות מוסמכות המתמחות בעבודה ממוקדת רגש. בואו להתחבר לעצמכם, בואו להתחבר לאחרים, דווקא עכשיו!

התקשרו או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם.ן בהקדם. הקבוצה מוגבלת לעשרה משתתפים והיא תתקיים ב ZOOM.

 

את המאמר כתבה ג’ני פורמן 

הכירו גם את המטפלת דינה גניס שתנחה יחד עם ג’ני את הקבוצה.

לשיתוף הכתבה >>

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support