טל אלקסלסי

“לטיילור, לא היה חשק לצעוק, לדבר, להיזכר. וכך, בסופו של דבר, כולם הלכו… טיילור אפילו לא שם לב שהארנב הגיע. הוא התקרב אליו עוד קצת ועוד קצת. הם ישבו ביחד, בשקט. והארנב רק הקשיב. הוא הקשיב בזמן שטיילור דיבר. וצעק. ונזכר. וצחק. וכשרצה לזרוק הכל ודיי. וכל הזמן הזה, הארנב נשאר, ולא הלך”. (הארנב שהקשיב/קורי דורפלד).

אני מאמינה שחדר הטיפולים צריך להיות המרחב הבטוח לילדים לספר ולשתף בכל מחשבותיהם ורגשותיהם ללא שיפוטיות, ותפקידי בו להקשיב ולתת את החופש לצד הכוונה, כאשר השינוי יגיע מתוך המוטיבציה הפנימית שלהם. כך, הילד/ה, ההורה ואני, נצעד יד ביד לאורך תהליך ההתבוננות, ההבנה, הקבלה והרצון לשינוי.