היפראקטיביות

כששרית סוקרת את ילדותה עולים לה זיכרונות של דיבור מהיר, קושי של אחרים להבין את ההתנהגות שלה, חוסר נחת תמידי, והשוואה של הסביבה הרגועה שלה אליה הסוערת והאימפולסיבית “זו שלא יכולה להכנס לספריה”…

שרית אובחנה לבסוף בסוף גיל 31 אם ADHD, כלומר, הפרעות קשב וריכוז בתוספת של “תבלין ההיפראקטיביות”.  הייתה לשרית הקלה גדולה מצד אחד כי למה שהיא הרגישה יש שם ואפשר לתקשר לגביי זה יותר בקלות עם אחרים, והיא אפילו גילתה כמה ממכריה שמתמודדים עם זה כל חייהם.

שרית הבינה שחוסר היכולת שלה להשלים פרויקטים, לשכוח את התנור, או לאבד חפצים הם פשוט תוצאה של הטבע של מי שהיא, וזה לא אומר שהיא מוזרה או פגומה.

לצד ההקלה שיש בהגדרה של מה שיש לה לפעמים זה התחיל להיות מעיק ולא שירת אותה כשהיא שמה לב שזה מכניס אותה להגדרות עצמיות שצמצמו אותה בפניי עצמה ובפניי אחרים.

“הגעתי למצב מאוזן יותר בחיי בהתחלה ועברתי תהליך של גילוי עצמי- החל מהגדרה שנותנת הרגשת שליטה על המצב ואז שחרור מהגדרות וקבלה עצמית של מי שאני במלואי”, היא מספרת. שרית הפסיקה להרגיש לא מותאמת, יותר מדי, מבולגנת כי היא הבינה שהכל יחסי בחיים היא פשוט פיתחה דרכי התמודדות שעזרו לה ולא כדי “לתקן” או לפתור את הבעיות שלה אלא כדי להגשים את הפוטנציאל המלא שלה כאדם בעולם, להיות מאושרת ולחיות ברווחה.

היפראקטיביות היא תסמין עיקרי של ADHD.  ADHD יכולה להופיע בשלבים שונים בהתפתחות הילד ולהשפיע על איך שהוא מרגיש, מתפקד ומתפתח, אפילו כמבוגר. מומחי מכון “חיבורים” מסבירים מהם הסימנים להיפראקטיביות ואיך ניתן להתמודד עמה.

מהי היפראקטיביות?

הפרעת “קשב, ריכוז והיפראקטיביות”, או בקצרה: ADHD, הינה מצב שכיח שמשפיע על לפחות כ-10% מהילדים [1]. אלו המאובחנים ב-ADHD מתמודדים עם רמות בלתי מספקות של ריכוז, פעילות יתר וקושי בשליטה והתמודדות עם דחפים שונים המלווים אותם. ניתן לראות ולאבחן היפראקטיביות בשלבים שונים בחיים, כאשר כל שכבת גיל נוטה להיות מושפעת באופן שונה מהפרעת קשב וריכוז [2].

היפראקטיביות בגיל הרך

מרבית הילדים המאובחנים עם ADHD בהמשך חייהם נוטים להציג לפחות תסמין אחד בגילאי טרום בית הספר.  התסמינים הללו עלולים להשפיע על היחס אליהם וגורמים להם להיתפס כילדים שובבים או להפוך למושא של כעס ותסכול מצד הצוות החינוכי [3].

ככל הנראה, היפראקטיביות היא התסמין הנפוץ ביותר להפרעת קשב וריכוז בגילאי טרום בית הספר [4].

היפראקטיביות תסמינים

התסמינים תלויי ובהמשך נפרט על התסמינים הייחודיים לילדים בגילאים שונים. אלו התסמינים העיקריים באופן כללי:

• קשיים בהשלמת משימות – קשיים אלו עלולים לגרום לנשירה מהלימודים ולבעיות במציאת עבודה או שמירה עליה
• קושי למלא אחר הוראות וכללים
• הפרעה בתפקודים ניהוליים שיכולה לגרום להתפתחות קשיים כלכליים
• בעיה ביצירה ושימור של מערכות יחסים
• איך מאבחנים היפראקטיביות

איך מאבחנים היפראקטיביות?

אבחנה של ADHD היא בעיקרה קלינית. כלומר, מתבססת על דיווח והתרשמות מסימנים ייחודיים, ואינה דורשת ביצוע בדיקות מעבדה או הדמיות כלשהן.  עם זאת, ייתכן שיהיה צורך גם בביצוע מספר בדיקות רפואיות על מנת לאתר סיבות אחרות שיכולות לגרום להיפראקטיביות.

על מנת לקבוע כי ילד\ה או מבוגר הם היפראקטיביים, ייתכן ופרט לפגישה ובדיקה על ידי רופא\ה תתבקשו, הורים, גננות ומורים, למלא שאלונים בנוגע להתנהלותו. שאלונים אלה מחפשים רמזים לפעילות יתר, חוסר ריכוז ואימפולסיביות.

כדי להגיע לאבחנה, על דפוסי ההתנהגות להימשך פרק זמן ממושך, לבלוט ביותר ממסגרת אחת (לדוגמה: בבית, במסגרת החינוכית ובחוגים לאחר בית הספר או הגן) ולהוות גורם מפריע לתפקוד התקין המתאים לגיל [7].

היפראקטיביות אצל ילדים

תסמינים של היפראקטיביות בגיל הרך

• התסמינים של היפראקטיביות בגיל הרך יכולים (אך לא מוכרחים) לכלול:
• חוסר שקט שיכול להתבטא בקושי בישיבה ממושכת ללא גירויים.
• התפרצויות בכי וזעם קשות.
• חוסר רצון ויכולת להשלים משימות או אי יכולת לעקוב אחר הוראות מסובכות.
• קושי לציית לחוקים, לחכות בתור או נטיה להתפרץ למילותיו של אחר.
• סימני פעילות יתר, כמו ריצה וטיפוס במקומות שאינם מתאימים לכך.

היפראקטיביות אצל ילדים

בגילאי בית הספר היסודי ילדים רבים שסובלים מהיפראקטיביות עדיין אינם מאובחנים. לרוב, מדובר בילדים בעלי יכולות שכליות וחברתיות גבוהות מהממוצע שבזכותן הצליחו להתמודד ולהתגבר על הקשיים הנלווים ל-ADHD זמן ממושך [5].

תסמינים של היפראקטיביות בגילאי בית הספר

בגילאי בית הספר היסודי ADHD יכול להופיע מעט אחרת מאשר בגילאי הגן. דוגמאות להתנהגויות כאלה הן:

• תגובות אימפולסיביות הכוללות התפרצויות כעס עד לכדי אלימות.
• קשיים חברתיים ונטייה להסתגרות.
• ציונים נמוכים מהצפוי.
• קשיי התארגנות או אי הכנת שיעורי בית.

היפראקטיביות אצל מבוגרים

על אף שבעבר התייחסו ל-ADHD כאל הפרעה השייכת לעולם הילדים, מחקרים רבים הוכיחו כי בכמחצית מהמקרים התסמינים יכולים להימשך אל תוך גילאי הבגרות, ואף להופיע בהם בצורה ברורה יותר. הקשיים המאפיינים את המבוגרים שונים מאלו המלווים ילדים היפראקטיביים ואף ההתנהגויות הנובעות מכל קושי כזה משתנות יחד עם הבדלי הגילאים [6]. כיום ידוע שבהחלט ניתן לאבחן הפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר בלי אבחון מוקדם בגיל הילדות.

כלים להורים להתמודדות עם היפראקטיביות

מעבר לחשיבות של התערבות טיפולית על ידי מטפל המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ישנם כמה כלים יישומיים שדרכם אפשר לעזור לילדים המתמודדים עם היפראקטיביות:

• חזקו את הילד כשהוא מקשיב ומצליח לעסוק בפעילות שקטה: ילדים בעלי היפראקטיביות רגילים לספוג ביקורות ולשמוע מה הם לא, לא מרוכזים, לא יושבים בשקט. כשהם כן סוף סוף מצליחים להרגע גם אם זה לכמה רגעים בלבד, חשוב לחזק אותם על זה כמה שיותר.
• אפשרו לילדים לפרוק אנרגיה על ידי פעילויות קבועות ביום יום, אלו עוגנים שיתנו להם בטחון ותחושה שרואים את הצורך שלהם. פעילות כזו יכולה להיות שעת קפיצות בטרמפולינה או רכיבה על אופניים.
• אל תעמידו אותו בפניי אתגרים שהוא לא יוכל לעמוד בהם: למשל, עונשים של להישאר בחדר זמן ממושך או דרישה להכין שיעורים בישיבה רצופה למשך זמנים לא מותאמים. כאשר הילד צובר תסכולים וכישלונות זה פוגע בדימוי העצמי שלו והתסכול גורם ליותר סערה פיזית ורגשית.
• תעודדו את הילד לשים לב לדברים הקטנים: אחד המאפיינים של היפראקטיביות היא התנהגות אימפולסיביות ונחפזת, לילדים בעלי נטייה להיפראקטיביות קשה יותר להתאזר בסבלנות, ולעסוק בפעילות איטית. לא פעם הם מפילים ושוברים דברים או גורמים לנזקים שלא במתכוון בגלל התכונה הזאת. הטמעת הרגלים של שימת לב לפרטים הקטנים יכולה לעזור לילדים לגדול מבוגרים שמפתחים קצת אורך רוח. כאשר הילדים רוצים לסיים משימה בחופזה, תראו להם בצורה חיובית למה לא שמו לב או מה פספסו.

טיפולים נפוצים בהיפראקטיביות

ל-ADHD עלולות להיות השלכות רבות, כמו פגיעה ביצירה ובשמירה של קשרים בין-אישיים, הגברת הסיכוי להתנהגויות מסוכנות בעתיד, פיטורין מעבודות שונות וקשיים בהצלחה בבית הספר.

אבחון וטיפול ב-ADHD בגילאים צעירים ככל האפשר יכול להפחית את הפגיעה בהתפתחות הילד ולשפר משמעותית את הרגשתו, תפקודו והישגיו.

בין הפתרונות המוצעים להיפראקטיביות ישנם טיפולים תרופתיים ושאינם תרופתיים. לעיתים קרובות, כל אחת משיטות הטיפול יכולה לסייע, אך שילוב ביניהן יכול להיות יעיל אף יותר.

קיימות תרופות רבות המשמשות לטיפול בADHD. הנפוצות והידועות שבהן אלו התרופות המעוררות, שלמרות שמן, דווקא עוזרות להתמודד עם היפר-אקטיביות. על אף שתרופות רבות ממשפחה זו פועלות במנגנון דומה, חלקן יהיו יעילות יותר מאחרות לילדים מסוימים, ויש להתאים אותן במיוחד לכל ילד.

פתרונות שאינם תרופתיים כוללים הדרכה למשפחות וטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT).

טיפולי ה-CBT הם משפחה של טיפולים פסיכולוגיים בגישה טיפולית מוכחת מחקרית, והם בנויים כטיפולים קצרי טווח בעלי יעילות גבוהה בהשגת מטרות קצרות וארוכות טווח גם יחד [8].

חשוב לציין שטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים הוכחו מחקרית כבעלי השפעה חיובית ממושכת יותר מזו של הטיפול התרופתי וככלי יעיל לשם הפחתת את ההשלכות השליליות של ההפרעה [9]. ניתן לקרוא יותר על שיטת ה-CBT בעמוד הייעודי שלנו.

לסיכום

מכון “חיבורים” מהווה בית למטפלים מוסמכים רבים מתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. ביחד, יש לנו נסיון טיפולי רב בילדים ובמבוגרים המתמודדים עם היפראקטיביות. נשמח לעזור לכם להתמודד עם ADHD בשיטות טיפוליות מתקדמות ומוכחות מחקרית, ובראשן שיטת ה-CBT. תוכלו להיפגש עם המטפלים של מכון חיבורים  בסניפים בתל-אביב, ראשון לציון, רעננה וחולון.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.