הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים: ADHD
בעשורים האחרונים הלכה וגברה המודעות לקיומם של קשיי קשב וריכוז אצל ילדים, נוער ואף מבוגרים ברמה כזו העשויה להפריע לתפקוד תקין והשתלבות מסתגלת בכמה וכמה תחומים. ההגדרה "הפרעת קשב וריכוז" (Attention Deficit Hyperactivity Disorder) הפכה שכיחה יותר ושגורה יותר בחברה, ובמיוחד באוכלוסיות התלמידים, ואבחון ומתן מענה הולם להפרעה הקלו וסייעו לרבים אשר התקשו במשימות הדורשות מיקוד או ריכוז לאורך זמן.
לא פעם, בהעדר מענה הולם, הקשיים בעקבות ההתמודדות עם הפרעת קשב עשויים להביא לתחושת אשמה או דכדוך ואף לריחוק חברתי שמוסיפים לפגיעה בחייהם של המתמודדים .
מהי הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים?
על פי ההערכות המקצועיות 7% עד 10% מהילדים ובני הנוער עד גיל 18 מתמודדים עם הפרעת קשב. ההפרעה בדרך כלל אינה חולפת בבגרות, וכ- 70% מהמתאפיינים בהפרעת קשב בילדותם ימשיכו להתמודד עמה גם בבגרותם. הגורמים להפרעה הם מגוונים, ולא ניתן להצביע על מקור כזה או אחר אשר מהווה סיבה בלעדית להיווצרותה. מדובר בשילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. החל מהפרעה נוירו – ביולוגית מולדת, דרך מאפייני למידה ואישיות, וכלה בגורמי לחץ וציפיות חברתיות. בהמשך למורכבות זו גם מופעי ההפרעה אינם אחידים, וביטויה של הפרעת קשב וריכוז עשויים להיות שונים מאוד בין ילד אחד למשנהו. מאפיינים שכיחים הם הקושי להתרכז במטלה אחת או להיות ממוקדים במשימה מסוימת, הצמדות והשתקעות בגירוי אהוב (בד”כ סביב מסכי הטלוויזיה או הפלאפון), חוסר סדר וארגון, אימפולסיביות וחוסר שקט, דחיה חברתית וקושי להשתלב.
מן הידועות היא כי בתקופה הנוכחית אבחון הפרעת קשב וקבלת מענה לכך היא תופעה גוברת. לעיתים אף עולים קולות ביקורתיים סביב התרחבות התופעה. האם יש בסיס לביקורת זו ? באופן כללי ניתן לומר כי אין מקום לשלילת ההפרעה, ובוודאי לא לזלזול או המעטה מן הקושי אשר יש למתמודדים עמה. וניתן אף לייחס את התגברותה גם ללא מעט מאפיינים חברתיים וסביבתיים אשר עמם מתמודדים ילדים בתקופה בה אנו חיים. הלחץ האקדמי והציפיות הלימודיות הוא גבוה יותר, העומס בשיעורים ובבתי הספר הוא רב יותר, תשומת הלב האישית והיכולת להגיע לכל ילד וילד פחותות. מעבר לכך אנו חיים בעידן של מסכים, רשתות חברתיות, ותקשורת מהירה, ואלו מהווים גירויים מסיחים, עוצמתיים ומאתגרים ביותר למתמודדים עם קשיי קשב. כך שניתן להבין מדוע עם השנים שכיחות ההפרעה גוברת, וביטוייה רבים יותר. עם זאת יש מקום אולי לביקורת מסוימת, שכן עם עליית ההפרעה, כך גם גובר הביקוש לקבלת אבחנה, לעיתים באופן נמהר מדי או שלא לצורך. ולעיתים גם הטיפול התרופתי ניתן באופן שלא כלל בדיקה מעמיקה מספיק.
נהוג לחלק את ההפרעה לשני סוגים:
- קשיי קשב וריכוז – אלו ילדים אשר הצד הבולט אצלם יהיה הקושי להתרכז לאורך זמן, להתמקד במשימה הדורשת קשב או להיענות לאתגרים הדורשים מיקוד.
- היפראקטיביות ואימפולסיביות – אלו הילדים אשר מתאפיינים יותר בתזזיתיות וחוסר שקט המקבלים ביטוי בהתנהגות. הם יתקשו לווסת את תגובתם, ויפגינו לא פעם חוסר שקט מוטורי.
- לא פעם נוכל לאפיין ילד המתמודד עם ההפרעה בשילוב של שני הסוגים.
איך מזהים הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים?
ההפרעה מתפתחת במהלך חמש שנות החיים הראשונות, ולכן למעשה ניתן לפנות לאבחון וטיפול במידת הצורך כבר מגיל צעיר. מדריך האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי (ה-DSM) מגדיר קריטריונים לזיהוי של ההפרעה, וניתן להיעזר בקריטריונים אלו במידה ועולה חשד שיש צורך באבחון. שווה להוסיף כי במדריך האבחנות הפרעת קשב וריכוז אינה מוגדרת כהפרעת למידה, זאת מכיוון שהתחום הלימודי לא בהכרח נפגע, ומצד שני יכולים להיות אספקטים אחרים בהם יש קושי כמו המישור החברתי או תפקודי יום יום.
ה-DSM מחלק את התסמינים השונים לשני קריטריונים, בהתאם לסוגי ההפרעה אותם ציינו.
לגבי חוסר קשב יש לזהות קיומם של מספר מאפיינם, לאורך כחצי שנה לפחות, באופן כזה שפוגע בתפקוד או בהשתלבות. המאפיינם השונים הם:
– קושי בניהול זמן
– קושי בנושאי סדר וארגון
– קושי בתשומת לב לפרטים
– קושי לעקוב אחר הוראות או מטלות
– ריחוק או ניתוק גם כאשר מדברים אליו ישירות
– דעתו מוסחת בקלות
– נטייה לשכחנות באופן יום יומי
– איבוד חפצים
– הימנעות או הפגנת חוסר רצון לביצוע מטלות הדורשות קשב ממושך
גם לגבי היפראקטיביות – אימפולסיביות ישנם מאפיינים, אשר נבקש לראות האם מתקיימים לאורך זמן, באופן כזה שפוגע בתפקוד או בהשתלבות:
– קושי להשתתף באופן הולם בפעילויות כמו משחק משותף
– נטייה לתזזיתיות, חוסר שקט מוטורי
– עשוי לקום , להסתובב, במצבים בהם מקובל לשבת
– התרוצצות או טיפוס בסיטואציות לא מתאימות לכך
– דיבור בלתי פוסק
– חוסר ויסות בשיח
– קטיעה של אנשים בשיח, או התפרצות באופן לא מותאם
– קושי לחכות לתור בסיטואציות שונות
כדי שנוכל לומר שמדובר בהפרעת קשב וריכוז נצפה לראות את עליית מאפיינים אלה לפני גיל 12, כן נבקש לשים לב כי הם לא ממוקדים לסיטואציה אחת או מקום אחד בלבד. וכן חשוב לשים לב שהם לא תוצאה של הפרעה או קושי נפשי אחר כמו למשל התמודד עם חרדה או טראומה או מצב רוח דיכאוני.
זיהינו בעיה, מה הלאה?
ראשית חשוב להבין כי העובדה שבתכם או בנכם עונים על חלק מהקריטריונים המתוארים, ולכן ייתכן כי הם מתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז, אינה בשורת איוב. הפרעת קשב היא כאמור הפרעה שכיחה שעם ההכרה, הטיפול והסיוע המתאימים יכול המתמודד עמה להשתלב באופן מותאם ומקדם בחברה, בסביבה הלימודית ובסביבה הבין אישית. במידה ויש חשד מומלץ לאבחן ולפנות לאנשי המקצוע כדי לקבל את המענה המתאים.
שלב ראשון בדרך לאבחון הוא פניה לרופא המשפחה, אשר נותן את ההפניה לאבחון נוירולוגי או פסיכיאטרי (מוכשרים לכך נוירולוגים, פסיכיאטרים או רופאי ילדים עם הסמכה מיוחדת). בשלב הבא פונים לאבחון, אשר מכיל מספר מרכיבים משמעותיים לגיבוש האבחנה. ראוי לציין כי כמו הפרעות נפשיות וקשיי התמודדות לא מעטים אין מדובר באבחנה ממוקדת בה ניתן לומר “כן או לא”. אלא נעשה איסוף של צבר נתונים ומידע מתוך סביבתו של הילד, ומתוך מענה על שאלון ומבחן. וכך מתוך גיבוש הנתונים מעלה איש המקצוע את האבחון.
בין השאר ייערכו:
- הערכה התפתחותית
- בדיקה ותצפית על ידי רופא
- יועברו שאלונים להורים, לדמויות משמעותיות בסביבתו של הילד (בד”כ מורים) וגם לילד עצמו.
- וכן יועבר מבחן TOVA – הוא מבחן ממוחשב אשר בודק את רכיבי הקשב של הילד (לעיתים הבדיקה כוללת מענה כפול, עם וללא נטילת כדור נגד הפרעת הקשב).
- בסיום יינתן סיכום והמלצות לטיפול על יידי הרופא המייעץ
הילד אובחן... מהן דרכי הטיפול בהפרעת קשב וריכוז?
הטיפול בהפרעת קשב הוא בדרך כלל רב מערכתי, ויפנה להיבטים הביולוגים, הפסיכולוגיים והחברתיים. ניתן לאפיין באופן רחב את המענה הטיפולי בשני כיוונים חשובים ומשלימים: טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי.
טיפול תרופתי – ברוב הגורף של המקרים בהם מתמודדים הילדים או הנערים עם הפרעת קשב וריכוז ניתן מענה תרופתי. טיפול זה מטרתו לסייע בוויסות, במיקוד ובהפגנת יכולות גבוהות יותר לניהול קשב מצד הילד או הנער. כתוצאה מכך לא פעם תורמת נטילת התרופות לשיפור הישגים אקדמיים, העלאת ביטחון עצמי ושיפור התפקוד החברתי. בין התרופות המוכרות והרווחות להפרעת קשב וריכוז הן הריטלין והקונצרטה. לעיתים לנטילת התרופות יש תופעות לוואי, בטווח הקצר. וכמובן שחשוב לשמור על התייעצות ומעקב עם הרופא.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי – ראוי לציין כי לצד היעילות של הטיפול התרופתי , ותרומתו האפשרית לאיכות חייהם של הילדים והנערים, לא מדובר בריפוי קבוע ומלא של הפרעת הקשב. לכן יש חשיבות רבה לשילוב עם טיפול פסיכולוגי מסוג זה. בטיפול יותאם המענה הרגשי וההתנהגותי לקשיים הייחודיים לילד. דרך מספר מודלות וכיווני עבודה יבקש המטפל לסייע לילד להבין טוב יותר מה קורה לו בסיטואציות המאתגרות, לבחון את דרכי חשיבתו ואת השפעת הפן הרגשי, לשקול דרכי התנהגות אלטרנטיביות, להתאמן במיומנויות חדשות ומגוונות, ולגייס מוטיבציה רבה יותר מתוך מחשבה על הטווח הארוך לעומת הקצר. לדוגמא אנו עשויים להתחקות בטיפול אחר המחשבה “אני לא מסוגל להתמודד עם..”, לראות כיצד מחשבה זו משפיעה על מצב רוחו של הילד, לבדוק האם יש דרכים חלופיות שדווקא כן מתאימות לו בכדי להתמודד עם האתגר המסוים, וכי הוא לא חייב לדבוק במחשבות אליהן התרגל. וכן נבקש לבדוק מהם הגורמים הסביבתיים בהם יוכל להסתייע כדי להצליח. כמו כן נבקש להדגיש בטיפול את נקודות הכח של הילד, מהם התחומים מהם יוכל לשאוב ביטחון.
אם ילדכם אובחן בהפרעת קשב וריכוז – מומלץ להגיע למכון חיבורים כדי לקבל הכוונה וטיפול מתאימים מ- צוות המומחים שלנו
שווה להוסיף כי במקרים מסוימים, במיוחד כאשר הקושי מקבל ביטוי בולט במישור הלימודי כדאי לפעמים לשקול הוספה של מענה ב – הוראה מתקנת. כמו כן במקרים מסוימים מומלץ להורים להיעזר ב-הדרכת הורים כדי לקבל הכוונה מקצועית לגבי יצירת הסביבה המותאמת והמקדמת עבור הילד או הנער.
לסיכום
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שכיחה בקרב ילדים ובני נוער. לשמחתנו יש טיפולים מתאימים ונכונים עבור המתמודדים עם ההפרעה, אשר מאפשרים חיים קלים ומותאמים יותר עבור הילדים או הנערים, וגם עבור משפחותיהם. במידה ועלה בכם החשד כי ילדכם מתמודד עם ההפרעה מומלץ לפנות לרופא המשפחה, להיוועץ בו ולקבל הפניה לאבחון. בהמשך ובמידת הצורך כדאי לפנות לאנשי המקצוע המתאימים, כדי להיעזר בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. כך תוכלו להיות חכמים יותר, ומסייעים יותר בנוגע לקושי של ילדיכם.
מקורות
שפירא, א. (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD) – חשיבות האיבחון המוקדם. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=235
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Publishing
Clinical Practice Guideline: Treatment of the School-Aged Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, (2001), AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, PEDIATRICS Vol. 108 No. 4, pp. 1033-1044
McLeod, J., Fettes, D., Jensen, P., Pescosolido, B., & Martin, J. (2007). Public knowledge, beliefs, and treatment preferences concerning attention-deficit hyperactivity disorder. Psychiatric Services, 58(5), 626-631
Tarver, J., Daley, D., & Sayal, K. (2014). Attention-deficit hyperactivity disorder (ADHD): an updated review of the essential facts. Child: Care, Health & Development, 40(6), 762-774
בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.
