אובדן הורה

תגובה לאובדן של אחד ההורים או שניהם, תהיה אחרת לגמרי בכל תקופת חיים וגיל. כך למשל, תגובה של ילד בגיל הרך, לא תהיה כמו תגובה של ילד עם הבנה בשלה יותר. לאובדן של הורה בילדות קיימות השלכות משמעותיות אשר לא קיימות בגילאים בגירים. כעת נסקור באופן כללי את התגובות המאפיינות כל שלב לאובדן של הורה:

• ינקות וגיל הרך- אובדן הורה בינקות מורגש על ידי הפעוט. תינוקות ופעוטות יכולים לחוש כאשר דמות מוכרת וקרובה לא נמצאת. תחושת החסר תתבטא בעיקר סביב מילוי צרכים, הזנה, חום, מגע, ריח וקירבה. מובן שהמוות כרעיון לא נתפס בגיל זה, על אחת כמה וכמה בשלבים טרום מילוליים, אין זה אומר שלא קיימת תחושת חסר חלל וגעגוע. לעיתים נראה שינויים בהתנהגות כמו התקפי זעם או בכי. חשוב מאד מצד הדמויות המטפלות, להמשיך את הטיפול- סיפוק צרכים ושמירה על סדר יומו של התינוק כפי שהיה לפני כן.
• אובדן הורה בילדות (מגיל שנתיים ומעלה)- בגילאי פעוטות של שנתיים לערך ומעלה, מתוודעים לראשונה לרעיון המוות, הם שומעים אותו סביבם ומודעים לקיומו אך עדיין אין להם יכולת להבין את המוות שכדבר בלתי הפיך, שמי שהולך לא ישוב. תגובות אפשריות של ילדים צעירים למות הוריהם הם מגוונות ומשתנות בהתאם לאופיו של הילד, יש ילדים שיישארו ממש אדישים למשמע הידיעה, כאלה שיפתחו פחדים וחרדות ואף אלו שיחזרו להתנהגויות ששייכות לשלבי התפתחות מוקדמים (רגרסיה) כגון מציצת מוצץ. בכל מקרה קיימת חשיבות גבוהה מאד לתיווך נכון של האובדן על ידי המבוגרים וטיפול רגשי מותאם גיל לילד. במקרים מסוימים אובדן הורה מוביל לדיכאון אצל ילדים על כן, קיימת חשיבות מכרעת לחיזוק מערכת התמיכה שיש סביבם, סבים, דמויות משפחה אחרות, דמויות חינוכיות וטיפוליות. חשוב לציין שאצל ילדים, נושא האובדן עשוי להעלם ושוב לעלות במשך השנים וזה דבר טבעי, הקשור לתהליך עיבוד האובדן, הדבר מעיד על כך שהילד מעבד כל פעם מחדש את האובדן בהתאם לשלב והרמה קוגניטיבית והתפתחותית בה הוא נמצא.
• גיל ההתבגרות- מדובר כאן בגיל ביניים. נער מתבגר טרם השלים את ההתפתחות הקוגניטיבית והמוח שלו עדיין ממשיך להתפתח. עם זאת, תפיסתו את מושג המוות כבר יותר קרובה לתפיסה בשלה של אדם בוגר מאשר לשל ילד. קיימת כמובן הבנה של סופיות ואל חזור. בגיל זה הילדים עדיין זקוקים להורה מאד, מתרחשים תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים מאד המאפיינים את הגיל שבמסגרתם להורה יש תפקיד חשוב מאד, כמו תהליך של יצירת זהות ונפרדות מן ההורה. בדומה לכל גיל, גם כאן קיימת חשיבות לנסיבות כמו קירבת הנער להורה שנפטר לגילו בשנים ולאופיו ולרמת מורכבות הקשר איתו/איתה. עיסוק מרכזי של המתבגר הוא סביב העתיד ואירועים מרכזיים בחייו כמו גיוס ללא ההורה הנפטר. לעיתים, יש תופעה של האשמה עצמית של המתבגר שעשויה להתרחש גם בקרב ילדים צעירים יותר. אצל מתבגרים קיימת כבר יכולות אמפתיה מפותחות, על כן קיים סיכון שהמתבגר ייטה לבטל את כאבו שלו למען ההורה הנותר או שאר בני המשפחה, מה שלא מאפשר למתבגר להתאבל בצורה מלאה לעיתים, על ההורה הנפטר. כמו כן, קיים סיכון שהמתבגר ימצא את נחמתו בנתיבים המסכנים אותו כגון אלכוהול, סמים או חברה לא מיטיבה. יש לשים לב למתרחש אצל המתבגר ולעודד אותו לחוות את תהליך האבל הפרטי שלו עד סופו. קיימת יעילות רבה במציאת מטפל עליו המתבגר סומך, בתור דמות ניטרלית אשר מלווה אותו לאורך תהליך האבלות.
• אובדן הורה בבגרות- כולנו יודעים שהורינו ימותו וקיים סיכוי טוב שזה יקרה אחרינו. ידיעה זאת לא הופכת את תהליך האבל ליותר קל. עם זאת, ידיעה פתאומית על מות הורה עשויה להיות בעלת כאב מכופל בשל אפקט ההפתעה. עם זאת, גם פטירה בבשל מחלה ממושכת של הורה, מביאה איתה כאב עצום בעת לכתם. חוויה נפוצה בעת פטירת הורים בגיל היא בוגר היא חוויה של החמצה, בין אם זה ליווי לאירוע חשוב בחיינו או לראות את הנכדים שנולדו, או פשוט רגעים קטנים ומילים שנותרו באוויר שלא נאמרו להורה. תופעות רגשיות נוספות הנפוצות בשל אובדן הורה הם חרדה, דיכאון, או התמודדויות שונות אחרות שכבר חלפו וכעת חוזרות. קיימת חשיבות רבה לעיבוד ראוי והשלמת תהליך האבל, בין אם זה יצריך להפחית עומס בעבודה ומטלות אחרות, חשוב להתרכז בנפש ואף מומלץ להיתמך על ידי טיפול רגשי מתאים.