דרמטילומניה- חיטוט בעור

מהי דרמטילומניה (חיטוט בעור – Skin Picking).

חיטוט כפייתי בעור מהווה קושי, הפרעה, אשר גורמת בדרך כלל מצוקה רבה לאלו המתמודדים עמה.  הסובלים מדרמטילומינה מתאפיינים בחיטוט וגירוד מתמשכים וחזרתיים בחלקים שונים בגופם. הדבר נעשה  לא פעם עד זוב דם, ויכול להביע לפציעות וצלקות. חשוב להבחין בין גירוד רגעי או עיסוק בפצע או גירוי בגוף , אשר כולנו מכירים ברמה כזו או אחרת, להפרעת החיטוט בעור אשר בה הדבר נעשה באופן כפייתי, מזיק ומתמשך, כאשר האדם חש שאין לו שליטה על כך לאורך זמן. החיטוט עשוי להיות באיזורים שונים בגוף. בשכיחות הגבוה ביותר בפנים, אך ניתן לראות את התופעה גם ברגליים, בחזה, בגב ובידיים. לעיתים כאשר אזור אחד פצוע או מדמם יעבור האדם שחש צורך בגירוד לאזור אחר. לעיתים בהתאם לצורך בהסתרה ובתפקוד בקהילה ייבחרו אזורים הסמויים יותר מהעין. בדרך כלל יעשה הגירוד בעזרת הידיים, לעיתים ייעשה שימוש בחפצים כמו מחט או פצירה. ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים מאשר גברים, ומאפיינת טווח גילאים רחב, מילדות דרך נערות ועד לבגרות.

 

הסובלים מדרמטילומניה מתמודדים לא פעם עם דיכאון ותחושת חוסר אונים בחייהם. בטווח הקצר החיטוט מייצר תחושת שחרור והקלה, פתרון פיזיולוגי למצוקה עוצמתית. לא פעם יתאר האדם הפוצע את עצמו תחושה של גמול או פרס לאחר שביצע את הגירוד. אך בטווח הארוך יהיו בדרך כלל מצוקה גופנית ונפשית. מעבר לפציעה הפיזית, קיימת התמודדות עם מבוכה ובושה בעקבות הנראות של הפצעים והמאמץ להסתירם ככל שניתן. לעיתים ייעשו ניסיונות להסתיר את הפצעים בעזרת ביגוד או איפור, לעיתים תוביל תחושת המבוכה אף להימנעות חברתית. האדם חש חסר אונים וחסר מסוגלות להתמודד עם הדחפים, וככל שעובר הזמן ההפרעה עשויה להשתלט על מצב הרוח והתחושות היום יומיות.

 

הפרעת חיטוט בעור מאופיינת כעת במדריך האבחנות הפסיכולוגי העדכני (DSM-5) כתת-הפרעה בפני עצמה, תחת הקטגוריה של “הפרעות אובבסיביות קומפולסיביות “(OCD). תחת קטגוריה זו נמצאות ההפרעות הנפשיות אשר מאופינות בפעולה מתוך דחף, אשר נגרם כתוצאה ממתח נפשי, לחץ או חרדה. עם זאת יש הבחנה בין דרמטילומניה  לOCD- ,  מכיוון שהפרעת החיטוט בעור מאופיינת יותר במעגל של תחושת דחף, אימפולס חזק, לביצוע הגירוד , תחושת הקלה מיידית בזמן ולאחר הגירוד, וחרטה, דכדוך ותסכול בטווח הארוך. זאת בשונה מההפרעות אשר בבסיסן מחשבות אובססיביות, ותחושת חרדה כללית יותר.  לעיתים ההפרעה יכולה להיות כמאפיין נוסף של הפרעת חוסר שביעות רצון מהגוף (BDD),    ואז יתאפיין החיטוט בעיסוק לא רציונלי בפגמים שוליים וקטנים אשר נתפסים בעיניי האדם כעיוות או פגם רציני. חשוב לציין שיש לעשות גם אבחנה מבדלת בין דרמטילומניה להפרעות עור הקשורות למאפיינים פסיכולוגיים כמו לחץ או מצוקה, לדוגמא אקנה או אקזמה.

הגורמים לדרמטילומניה

כפי הנראה עשויים להיות מספר גורמים להפרעה, ולא פעם אף שילוב בין גורמים שונים. באופן כללי ניתן לסווג את הגורמים למאפיינים פיזיולוגיים ולמאפיינים סביבתיים.

מאפיינים פיזיולוגיים – ההנחה הרווחת במחקר היא כי יש קשר לנוירוטרנסמיטר דופמין אשר מהווה גורם משפיע על הדחף לגרד. עלייה בנוכחותו של דופמין עשויה להגביר את תחושת הדחף

ולכן פעולות החיטוט בעור יתגברו. ואכן שימוש בסמים אשר מגבירים את השפעתו של ה-דופמין , כמו למשל קוקאין או מתאמפטמין (מת’) מביא להתגברות פעולות החיטוט בעור.

מאפיינים סביבתיים – הפרעת החיטוט בעור מהווה למעשה מענה ראשוני, מקל ומתגמל על מצוקות חיים. סערות נפשיות כתוצאה מלחץ יום יומי, חרדה בעקבות גורמים שונים כמו פחד ממחלה, מחשיפה או מתאונות או חוויה של טראומה עשויות כולן להוביל למצוקה מיידית אשר לה אין מענה. במקרים אלו מוצאים המתמודדים עם דרמטילומניה מזור בפעולות הגירוד. יש בכך חוויה של הקלה ופתרון אשר נותנים מענה מדומה למצוקות הנפשיות בתוך סיטואציות חיים מורכבות וקשות לא פעם.

תיאוריות פסיכולוגיות מסוימות אף טוענות כי יש בפעולות החיטוט בעור ביטוי לזעם מופנם כלפי ההורים או דמויות סמכות עיקריות אחרות. זעם זה שלא מצא ביטוי מותאם יותר, מופנה על ידי הפרט כלפיי עצמו דרך פעולת הגירוד הקיצוני.

תסמינים לדרמטילומניה

 אז מה הם בעצם התסמינים להפרעה זו?  ראשית נוכל לשים במוקד את המאפיינים הפיזיולוגיים. פציעות, צלקות, הופעה של מוגלה ודימום הן תופעות שכיחות בעקבות החיטוט הבלתי פוסק. מעבר לכך למצוקות אלו יש השפעה בכך שהאדם חשוף ופגיע יותר לזיהומים שונים, ומחלות עור שונות. כמו כן במקרים קיצוניים החיטוט הכפייתי בעור יכול להביא לפגיעה גם באיברים פנימיים יותר ובכך לגרום לנזק מיידי.

מעבר לכך חשוב גם להדגיש את התסמינים הרגשיים. אומנם כפי שנאמר פעולות הגירוד והפציעה העצמית מביאות בטווח הקצר להקלה, אך בטווח הארוך עלולים לעלות מספר לא מבוטל של קשיים ומצוקות נפשיות. כאמור לא פעם הסובלים מפצעים או צלקות בולטות מנסים להסתירם בעזרת אמצעים שונים מביגוד ועד איפור. הקושי בהסתרה בשילוב תחושת בושה ומבוכה יכולים להוביל להימנעות ממפגשים חברתיים, לתחושת נחיתות, פגיעה בדימוי העצמי ואף בטווח ארוך לחרדה חברתית והסתגרות. חוסר האונים והתסכול המתמשך עשויים להביא לדכדוך, תחושת חוסר מסוגלות ובמקרים רבים גם לדיכאון. השילוב בין הפגיעות הפיזית וחוסר ההצלחה בהתגברות על הדחף עשויים להנציח מצב רוח ירוד, תחושת חריגות וקושי בקיום קשרים מקדמים ובריאים, והשתלבות בקהילה. זאת כאשר דווקא קשרים תומכים עשויים להיות גורם מסייע בהתגברות על ההפרעה. לא מפתיע לאור זאת שאחוז הניסיונות האובדניים בקרב המתמודדים עם דרמטילומניה הוא גבוה מהממוצע. בין אם מדובר בתחושת ייאוש עוצמתית, או בקריאה נואשת לעזרה, לעיתים נראים ניסיונות אלו כמו מוצא אחרון.

 

” הפנים שלי והגוף שלי נראו כמו שדה קרב. שחררתי את כל הלחץ שלי אל הגוף שלי..   העור שלי נראה לעיתים כלכך מחריד שבאופן סודי שמחתי שאף אחד לא מתקרב אליי מספיק כדי לגלות את האמת..”

ציטוט מתוך הבלוג של קים, אשר מתמודדת לאורך שנים עם דרמטילומניה ושיתפה על כך באומץ בקישור זה תוכלו לעיין בבלוג המלא.

דרכי טיפול בדרמטילומניה

אומנם הידע בנושא אינו רחב מאוד אך יש טיפול יעיל לדרמטילומניה. חשוב שהסובלים מההפרעה והקרובים להם יידעו כי ניתן לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לסייע בהפחתת המצוקה ושיפור איכות החיים. הדבר משמעותי במיוחד בהפרעה זו מפני שבעקבות תחושות המבוכה והרצון בהסתגרות יימנעו רבים מהסובלים מהקושי מפניה לעזרה, אשר יכולה להביא לשינוי משמעותי.

הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי מאפשר לא פעם את הפחתת הדחפים המיידים. לעיתים יכולה התייעצות עם פסיכאטר או נוירולוג להביא למציאת התרופה הנכונה שתסייע בשיפור איכות החיים על ידי הפחתת המצוקה באופן נוירולוגי.

הטיפול הפסיכולוגי שעשוי להוות מענה תומך ויעיל הוא טיפול קוגניטיבי – התנהגותי (CBT). בטיפול זה נבקש ראשית לשים דגש על הבנת מעגל ההפרעה. התחושות המיידיות העולות והפתרון הזמין שיש לדחף על ידי פעולות הגירוד. למעשה המטופל מפתח הבנה של המנגנון שבבסיס הדחף לגרד ולחטט בעור. הבנה זו תומכת מאוד ביכולת לשנות את ההתנהגות. ייתכן שלרבים מהסובלים מהחיטוט בעור לא היה מעולם הסבר בהיר והגיוני על המעגלים שמנהלים את חייהם באופן הרסני. ולכן מעבר להסבר נבקש גם לייצר תחושת נורמליות ואנושיות. ההיתפסות לפעולות הגירוד הן נורמליות ומובנות בהקשר לכך שמעולם לא עלה בידי המטופלים למצוא מענה טוב יותר. אפילו לא קרוב לכך. יש חשיבות כה רבה לכך שאדם המתמודד עם קושי יידע שהוא לא לבד ושהוא אינו חריג.

לאחר מכן נבקש בטיפול לפנות אל מעגלי החשיבה המוטים והשליליים. נראה כיצד נבנו “קומות” או “שכבות” של מחשבות ודעות שהן פשוט אינן מציאותיות, והאדם נתפס אליהן באופן אוטומאטי והרסני. למשל נוכל לחשוב על מחשבה כמו “אני חייב לגרד”, שמובילה לאורך הזמן גם למחשבה כמו “לעולם לא אצליח להפסיק עם הגירוד”, ואז למחשבות כמו “אני מגעיל / שונה / דפוק בגלל הגירוד הזה” ולאורך זמן גם ל “עדיף שלא איפגש עם אנשים כדי שהשוני שלי לא ייראה”.   בטיפול נבקש לראשונה לשים לב למחשבות אלה, לבדוק את אמיתותן, ולאתגר את ההנחות האוטומטיות שבבסיסן.

בשלב הבא, בסיוע שינוי התפיסה שמתואר לעיל, נסייע לאדם לייצר שינוי התנהגותי. שינוי זה נעשה באופן הדרגתי, ומתוך שיתוף פעולה בין המטפל למטופל. תיעשה חשיבה רבה באופן מיידי על אלטרנטיבות התנהגותיות, על דרכי פעולה חליפיות ועל מקורות תמיכה. למשל נוכל לחשוב על עיסוק אחר לידיים (כמו למשל כדור לחץ, שק אגרוף או קוביה הונגרית), על הפניית קשב או הסחת דעת, שיחה עם חבר או בן משפחה תומך, קריאה, אימון כושר או סתם צפיה בסדרה אהובה. כל אלה יכולים להיכנס תחת המטריה של פעולות מקדמות התומכות את ההתמודדות עם הפחתת המענה לדחף. בטווח הארוך יותר נבקש לסייע למתמודדים עם הקושי לבחון את המקומות בהם חייהם נפגעו כתוצאה מההשפעות של דחף הגירוד ונבחן את יכולתם לייצר שינוי. למשל שיקום קשרים משפחתיים, יצירה של קשרים חברתיים, בחירות תעסוקתיות או השקעה בתחביבים משמעותיים.

מענה נוסף שעשוי להיות יעיל ומשמעותי בהתמודדות עם הפרעת דרמטילומניה הוא כיוון של קבלה רגשית של הדחף ופיתוח היכולת לשהות ולא להגיב. דרכים לפיתוח מיומנויות אלו הן תרגול מיינדפולנס, ומיומנויות שונות של תשומת לב מכוונת ונכונות חוויתית. במקרים אלה נשאף לייצר מגע אחר, חדש, ומעז עם תחושות הדחף שניהלו עד כה את חייו של האדם. טיפול פסיכולוגי השם דגש על מיינדפולנס ותנועה ערכית הוא טיפול קבלה ומחוייבות (ACT) .

בעזרת הטיפול מגלה המטופל כי ביכולתו לנהל עצמו בהתאם לכיוונים הנתפסים בעיניו משמעותיים, ולא בהתאם לדחף הגירוד שתפס מקום עוצמתי ומוגזם.

לסיכום

דרמטילומניה היא הפרעה אשר עשויה להביא למצוקה רבה למתמודדים עמה. מעבר לקושי הפיזי גם ההתמודדות הנפשית היא קשה ומורכבת. במקרים לא מעטים עשויה להוביל ההפרעה אף לדיכאון והסתגרות חברתית. 

אם אתם או הקרובים לכם סובלים מדרמטילומניה – חיטוט כפייתי בעור – דעו כי אתם לא לבד. יש סיבות אנושיות למעגלי הסבל שמאפיינים את חייכם ויש גם עזרה מקצועית שתוכלו לקבל כדי להתגבר על המצוקה ולשפר את איכות חייכם.

לנו במכון חיבורים צוות מקצועי, אנושי ומיומן אשר לו ניסיון רב בטיפול בהפרעות מסוג זה. אם אתם סובלים אל תהססו לפנות כדי לקבל טיפול מקצועי ויעיל אשר יכול לסייע לכם בשינוי הרצוי.   צרו עמנו קשר כאן.

 

מקורות:

Grant JE, Odlaug BL, Chamberlain SR, Keuthen NJ, Lochner C, Stein DJ. (2012). Skin picking disorder. Am. J. Psychiatry, 169 (11): 1143-1149

 

Hayes SL, Storch EA, Berlanga L. (2009).  Skin picking behaviors: an examination of the prevalence and severity in a community sample. J Anxiety Disorders, 23:314–319.

 

Twohig MP, Hayes SC, Masuda A. (2006). A preliminary investigation of acceptance and commitment therapy as a treatment for chronic skin picking. Behaviour Research and Therapy, 44:1513-1522.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support