המגיפה כהזדמנות: החיים בצל ולאור הקורונה

אין ספק שמשבר הקורונה הוא עצום בממדיו, ממושך בזמן שיהיה עוד נוכח בחיינו ובעל השפעות נרחבות ועמוקות על כל ההיבטים החשובים ביותר לחיינו גם במהלכו (גל ראשון גל שני וכו') וקרוב לוודאי גם לאחר סופו (במועד שלא ידוע עדיין). כולנו חיים בתקופה שבה במשך חודשים הולכים ומתרבים הקורבנות ואלו נספרים שעה שעה ולאורך כל היום (ובכל ערוצי התקשורת) יחד עם מספר הנדבקים בקורונה ההולך וגדל מדי יום בישראל וכן בשאר רחבי העולם, לכך מוסיפים את מספר החולים קשה את מספר המונשמים ושאר נתונים מדאיגים. לקינוח מציפים אותנו בעוד ועוד תשדירים, מסיבות עיתונאים ושלל גראפים ונתונים על הוירוס המסתורי והקטלני.

במצב כזה אך טבעי וקל מאוד להיבהל או סתם להתמסר לרגשות קשים כמו דכאון, כעס, תגובות דחק  וחוסר אונים. ביותר ממובן אחד כולנו היינו והננו עדיין נמצאים תחת סוג של טראומה מעצם הסגר, הבידוד, הריחוק החברתי ושלל אזהרות “שהגרוע מכל עוד לפנינו”.

מי שגם נדבק בוירוס הקורונה  ( COVID-19)או איבד מי מיקיריו במהלך התקופה הזאת וכן אחרים שאיבדו את פרנסתם יהיו חשופים עוד יותר להפרעות  ופגיעות פסיכו-פיזיות מורכבות.  גם מי שלא סבל ב”מבחן התוצאה”(לא חלה ולא פוטר מעבודתו)  יתמודד עם תוצאות אחרות של המגיפה למשך זמן רב. לדוגמא: איך מחזירים אמון הדדי בין המערכת לבין האזרח אחרי כל מה שקרה? מי שרווק/ה ומבקש לצאת שוב לדייטים כעת: איך מייצרים עכשיו התקשרות ראשונית בטוחה תוך קירבה פיזית? וכן הלאה.

מאמר זה מתרכז בהשפעות הפסיכולוגיות של המגפה ודרכים מועילות להתמודד עמה.

אם אתם מרגישים שהקורונה משפיעה על הנפש שלכם ומכניסה אתכם למצב של חרדות ופחדים אתם יכולים להגיע לפגישת ייעוץ או לשיחת זום עם המומחים שלנו שיעזרו לכם להתמודד ולהפיג את החרדות.

אפתח במענה למספר שאלות שכיחות שהועלו בפניי בחודשים האחרונים:

החיים בצל ולאור הקורונה

1.למה זה כל כך מלחיץ?

הופעת וירוס הקורונה בחיינו הכניס הרבה איומים פסיכו-פיזיים שהבולט ואולי הקשה שבהם הוא אי הוודאות: לדוגמא: מי מאתנו כבר נדבק ואיננו יודע זאת? מי מהנפגשים איתנו עומד להדבק או להדביק אחרים בקרוב? מי מיקרינו הקשישים או הסובלים ממחלות רקע ישלם בחייו? אלו מסדים ומקדמי ביטחון של חיינו עלולים להתמוטט?  האם הסגר המלא יחזור? מתי לעזעזל הסיוט הזה עומד להסתיים? עם נדבקת איך תודיע לכל מי שנפגש עימך לאחרונה להכנס לבידוד או חס וחלילה לשאת את רגשי האשם שאת/ה הוא זה שהדביק/ה?

 

אלו הרבה שאלות שאין להם מענה אמין או מוצק. גם כשיש תשובות ברורות וקונקרטיות מפי מומחים (כמו חבישת מסיכה במרחב הציבורי)  הם עשויות להשתנות תוך זמן קצר (כמו אל תחבוש בתנאי חום או כאשר אתה במרחב ציבורי ללא אנשים בקירבתך).

 

אי וודאות היא מלחיצה בהרבה מכל סוג של וודאות.   גם קריאת דעות של מומחים או האזנה למנהיגים לא ממש מרגיעה.  גם הם יודעים מעט מאוד ורובם מדברים מתוך פוזיציה שלא תמיד מעוררת בנו אמון..

2.מה ניתן לעשות במצב של אי וודאות מאיימת?

בעיקר לייצר וודאות באזורי הפעולה וההוויה שיש לנו שליטה עליהם. למשל, לבחון הרגלים טובים ולהכניסם באופן סדיר אל סדר יומינו (למשל הליכה, תרגילי מתיחות בבית, קריאה או האזנה לתחומי ענין והנאה שאינם שייכים לקורונה, מקלחת, בישול, נקיונות או אפילו השלמת משימות שנדחו). כמו כן לשים לב להרגלים שמגדילים תחושה של לחץ ואי וודאות כמו צפייה או קריאה חוזרת ב”חדשות מפחידות” או שיחה עם אנשים שגוזלים מכם אנרגיה ומעלים את רמת הלחץ.  נסו להפחית ולו במעט את הפעולות שמגבירות תעוקה ואי וודאות וכאשר ניתן אף להסירם מסדר יומכם.

 

שנית, מצבי קיצון מאין אלו מאפשרים לנו גם לבחון מחדש את סדר העדיפויות של חיינו . לדוגמא איזה מהרגלי הצריכה והקניות שלנו אכן חיוניים.

3. האם עדיף לשמור על אופטימיות (ובכך להסתכן שהמציאות תטפח על פניי) או שעדיף להיות פסימי (ובכך להתכונן לנורא מכל, בכדי שלא נתפס מופתעים)?

לכל אדם נטיות מולדות ונלמדות לכיוון אופטימיות יתר או פסימיות יתר. בתנאי קיצון יש סכנה שהן תחרפנה.במצבים מורכבים ומאתגרים כמו ההתמודדות עם וירוס הקורנה. במצב כזה  לא מספיק לקוות ש”הכל לטובה”  וגם לא מספיק רק “להתכונן לרע מכל” . המלצתי היא לתת מקום וביטוי גם לחששות, הפחדים ושאר הרגשות והמחשבות השליליות באופן שהוא קשוב, מקבל וחומל גם בפני עצמינו וגם באוזני אוזן אמפאטית ולא שיפוטית ככל הניתן (אם היא נמצאת בקרבתכם או מוכרת לכם) בעת ובעונה אחת גם לטפח את התקווה שנצא בשלום ואולי אפילו מחוזקים ונבונים יותר מהאתגר הזה. גם כשהחדשות נוטות להיות שליליות או פסימיות הכמיהה לקרן אור בקצה המנהרה ולתקווה שמ”עז יצא מתוק” היא חשובה ומועילה. בהתמודדות כמו זאת יש מקום חשוב לעמידות שלנו בפני הוירוס ובחיזוק המערכת החיסונית הפסיכו-פיזית שלנו (שנטענת בין השאר גם בעזרת אמונות חיוביות עידוד ואופטימיות). היו יצירתיים וגמישים פסיכולוגית/מנטלית  ככל הניתן. למשל, הרשו לעצמכם ללמוד תוך כדי תנועה ותוך ניסוי וטעייה. לדוגמא: תעבדו בה בעת גם עם החלקים הפסימיים וגם עם החלקים האופטימיים שמתקיימים בתוככם ואפשרו דיאלוג פורה , מקבל ומאפשר בינהם . בכך גם תפחיתו את רכבת ההרים הרגשית וגם תקבלו החלטות יותר מאוזנות ונבונות וגם אם אלו יתגלו כמוטעות תוכלו לשנותן.

4. האם לתת אמון בהנחיות משרד הבריאות ובנאומי המנהיגים?

נהוג לחשוב שכאשר “שני יהודים נפגשים הם יקימו שלוש מפלגות” וכל אחד פה חושב שהוא לפחות ראש הממשלה. במקרי חירום אכן יש לאמון ההדדי לסולידריות הקהילתית ושיתוף הפעולה ערך מוסף ומשמעותי בהצלחת המאבק בקורונה. אמון הדדי מאפשר לדברים לקרות ולהסתדר מהר וטוב יותר. כתוצאה מתחושת לכידות, משמעת ושיתוף פעולה עם הסמכויות של המערכת מחזקת את הערבות ההדדית והיכולת להוציא דברים מהכוח אל הפועל. יחד עם זאת, גם לחשיבה הביקורתית ולעצמאות המחשבתית של ישראלים רבים יש חלק חשוב בתהליך, אך הוא מועיל יותר במקרי קיצון. למשל כאשר ההנחיות הן לא מוסריות או לא תואמות מקרה מאוד ספציפי וייחודי שלכם כמו כאשר חולה קשיש עם חום ודלקת ריאות לא נשלח לבדיקת קורונה, למרות פניות חוזרות ונשנות למד”א או כאשר ניתנות הוראות שלא לעשות ספורט ימי בשטח פתוח.

5. מה ניתן לעשות במצבי בידוד המעמיקים תחושות של בדידות, גלמודיות ודכאון?

זהו ללא ספק האתגר המרכזי ביום יום  בהוויית “לא טוב היות האדם לבדו”. הפתרונות רבים ומגוונים אך יהיה צורך בבחינת כמה מהאסטרטגיות הקיימות עד שתמצא זאת שמתאימה לכם ויכולה להשתלב בסדר יומכם בעת הזאת.

 

הנה כמה דוגמאות: שוחחו גם בקול וגם בוידיאו (אם בטלפון ואם דרך המחשב ) עם כל היקרים לכם, חדשו קשרים שנזנחו גם בארץ וגם מעבר לים עם בני משפחה או חברים ושותפים מהעבר. בהתאם למגבלות המקום עשה תרגילים תנועתיים לפחות במשך 30 דקות ביום, הרכב לך פלייליסט מוזיקלי חדש והאזן לו גם עם ברקע, קיים מגע מחבק מלטף ומענג עם עצמך או עם בן/ת זוגך. הורד אפליקציות לקשיבות ומדיטציה והשתמש בהם, פתח לך עמוד בפייסבוק, באינסטגרם או בטויטר שבו אתה מתאר את חוויותייך בבידוד (אפשר גם בראיה הומריסטית או אירונית). במידה והפלטפורמות האלו זרות לך אפשר גם לכתוב יומן קורונה בו הכל מותר ויכול לבוא לידי ביטוי. עשה רשימה של כל מה שהתכוונת לעשות  פעם כשיהיה לך זמן פנוי וכל יום עשה דבר אחד מהרשימה. חדש תחביב ישן שנזנח כמו קריאת רומאנים או כתיבת יומן או אפייה. זה גם זמן לכבד, להוקיר ולשים לב מחדש  לדברים ופעולות קטנות, פשוטות ופרוזאיות מחיי היום יום שמסבות לנו הנאה סיפוק או שחרור לחצים כמו מקלחת טובה, התפנות בשירותים או אפילו מבט מהחלון אל החוץ.

אברהם מסלאו שחקר את היכולת האנושית להגשמת הפוטנציאל האישי של כל אחד מאיתנו מצא שרוב האנשים שהגיעו (בסולם שבנה) לרמות הגבוהות ביותר של הגשמה עצמית עשו זאת בעיקר מול קשיים וטראומות. ברוחו של מסלאו ניסיתי גם אני להוציא “מתוק מעז” ולמצוא ולייצר לעצמי מרחב להתפתחות והעצמה אישית ובינאישית מול איימי הקורונה. ב 20 השנים האחרונות הנחתי סמינר מחקרי לחקר האושר וטיב ההוויה שבמרכזו מטלות חקר אישי שקראתי להן “מתנות”. על בסיסם חקרתי על עצמי במהלך החודשים הראשונים של מגיפת הקורונה: האם אוכל להשתמש במשבר הזה כהזדמנות להתפתחות חיובית לסביבתי ולעצמי.

הנה עשר המתנות שהענקתי לעצמי ולסביבתי בימי הקורונה:

 

1. מתנת הזמן: הקורונה אפשרה לי לגלות מחדש שיש “זמן ועת לכל דבר תחת השמיים”. גיליתי הרבה יותר אפשריות להתעכב ולשהות בתוך פעולות, הרגשות ומחשבות שהייתי קודם דוחק או ממהר בהן. וכן להעריך (ולעיתים גם להאריך) כל פעולה, כל שיחה, כל טעימה עם תשומת לב נינוחה ונוכחת הרבה יותר.

 

2. מתנת האינטימיות: ההישארות הממושכת עם המשפחה הגרעינית שלי (שכללה כעת את אשתי ובני הצעיר) העניקו לי המון מתנות קטנות שהוקרתי ונהניתי לקבלן ולהנות מהן. במרכזן היו 3 ארוחות יצירתיות וטעימות להפליא לצד שיחות נפש מלוות בהומור עצמי ומשפחתי ליד השולחן. זה כמובן כולל גם את הזמן והתכנון המקיף בהכנתם, שיתופי הפעולה והיכולת לשבת בארוחות בניחותא וביחד. הרבה יותר קירבה ושיתוף והווי והומור שמתפתח בינינו. גם זכיתי ליותר נינוחות, חמימות ונדיבות והתחשבות הדדית בינינו לצד רשות מלאה לכל אחת/ד לפרוש לפינתו בכל עת שירצה.

 

3.מתנת ה”יציאה מהבלטה“: הקורנה הכריחה אותי לצאת מאזורי הנוחות שלי. לדוגמא: במשך עשרות שנים התרגלתי שהטיפול וההוראה וההדרכה מתקיימים רק במפגשי פנים אל פנים ופתאום “נזרקתי” אל תפעול טכנולוגיות שונות “מרחוק” וכך גם התאפשר לי לגלות יכולות ואפשרויות שלא הכרתי . למרות שתמיד הגדרתי את עצמי כ”טכנו-פוב” מהסוג הקיצוני למדתי במהלך חודשי הקורונה להעריך לא מעט טכנולוגיות אינטרנטיות שהפכו את הבידוד והסגר קלות ונוחות בהרבה מבלעדיהן. יצא לי גם לצאת מהבלטה של היותי אזרח ממושמע וגם כזה שמוגדר כ”אוכלסיה בסיכון” ובכל זאת להפר את ההנחיות ולקבל על עצמי את הסיכון מתוך אמונה שחמימות השמש ופריחת האביב תגן עליי ואף על בני ביתי טוב יותר מהשארות תחת הוראות הסגר והבידוד.

 

4.מתנת העצמאות: פעולות שנהגתי לתת לאחרים לעשות בעבורי (כמו נקיונות בית, גיהוצים) או סתם מטלות שנהגתי לדחיין אותן או להמנע מהם, כעת בעת הבידוד והריחוק החברתי טיפלתי בהם קצת יותר בעצמי וביותר תשומת לב ולמרבה ההפתעה הם יצאו בסדר גמור וצמצמו את שלל הדברים שלא הגעתי אליהם, כביכול מחוסר זמן. מן הסתם גם חסכו בהוצאות השוטפות.

 

5.מתנת ה WINWIN: הציווי להתרחק פיזית מכל האנשים זולת בני ביתי יצרה בי צורך לקירבה גדולה גם כלפי אנשים מרוחקים ממני וגם קירבה חמה ונעימה יותר עם בני ביתי. לדוגמא: במהלך החודשיים האחרונים מצאנו כל מני בעלי עסקים קטנים שנלחמים על קיומם בימים קשים אלו ויצרנו איתם יחסי מסחר מאוד מקרבים. הם הביאו אלינו את מרכולתם ואנחנו נהנינו במיוחד להודות להם, לשלם להם ולעדכן אותם על איכות השירות והמוצרים שלהם. במצב הקשה הזה היו לנו הרבה הזדמנויות ליחסי גומלין של WIN WIN עם הכרויות חדשות והוקרה הדדית הרבה יותר חמימה, סבלנית ומוקירה מימים רגילים. כך גם חידשתי קשר טלפוני עם מטופלים וחברים שלא ראיתי שנים והעובדה שכולנו על אותה רפסודה בים סוער נתנה לי רשות לדרוש בשלומם ולהניח שיש להם פנאי לענות.

 

6. מתנת הפשטות והענווה: הקורונה איפשרה לי לא רק להנות הרבה יותר מההרגלים הפשוטים ביותר, הבנאליים והיומיומיים כמו הליכה, מקלחת, סעודה משפחתית ואפילו בינג’ של סידרה מעולה בנטפליקס עמוק אל תוך הלילה. באותה העת ,גם גיליתי שדברים שנראו לי כפסגת ההנאה כמו טיול משפחתי שתכננו לחודש מאי לאיטליה או תוכנית לחגוג יום הולדת במסעדת גורמה התבררו לפתע ככאלו שאינם כה הכרחיים לאיכות חיי. כל אלו גם מאפשרים באופן מפתיע לגלות שחלק גדול מאוד מההוצאות השוטפות שלנו נחסך בימי הקורונה, עד כדי כך שחשבון הבנק שלנו אפילו טפח (ולאו דווקא התכווץ כפי שכמובן חששנו). כל אלה גם מחדד ונותן פרספקטיבה למה חיוני ומשמעותי לאיכות חיינו ומה הרבה פחות (אם חומרית ואם נפשית).

 

7. מתנת החירות: מגיפה מאיימת ובלתי נראית כמו הקורונה מעוררת מרבצם את אימת ההדבקות במחלה קשה, את אימת המוות וכן שלל תגובות חרדתיות ותגובות דחק.

מישל דה מונטיין כתב פעם: “אין אנו יודעים לבטח היכן מחכה לנו המוות, הבה נמתין לו בכל מקום. המחשבה המוקדמת על המוות היא גם מחשבה מוקדמת על החירות. מי שלמד למות למד לא להיות עבד. ידיעת המוות משחררת אותנו מכל שיעבוד ומכל מגבלה”.

כפסיכולוג היתה לי בעת הקורונה מתנה כפולה: גם חוויתי נורמליזציה ואמפטיה ברורה ומיידית כלפי שלל סימפטומים פתלוגיים שמטופליי חווים בשיגרה וגם הרחבה ניכרת של היכולת גם לזהותם בעצמי ואולי חשוב מכך “לעבור דרכם” של רגשות ותחושות קשות מתוך קבלה ערנית מצד אחד ונינוחה מצד שני. אלו איפשרו לי שלא להתקע או לקפוא על מקומי בתגובתיי למצב מאיים. לדוגמא: מול החשש מהדבקה או הדבקות בהיותי מוגדר ללא הרף כ”אוכלסיה בסיכון”.

 

8. המתנה האקולוגית/מתנת הטבע וההוויה: בגלל שההשבתה הגלובלית נפלה אל תוך תחילת האביב אי אפשר היה שלא לחדד את חושיי ולנשום אויר יותר נקי, להתפעל מצבעי הפריחה וריחותיה לשמוע את קולתיהם של הציפורים בחצר ביתינו. מפגש רב-חושי עם הטבע תוך מודעות עמוקה להזדמנות שניתנה לנו ליצור איזון קצת יותר נכון בין האדם ליקום שסביבו. בגלל שגם אתרי הטבע וגם חופי הים היו אסורים בכניסה היה לי תענוג גדול להתגנב אליהם בשעות המוקדמות של הבוקר או לפנות ערב גם בלי לקבל קנסות וגם עם הזכות הנדירה להיות לבדי מול פלאי הטבע.

 

9. מתנת האחווה האנושית: לפתע עולמם של הסינים, האיראנים, האיטלקים ושאר תושבי העולם נוגע בנו ומסקרן אותנו ממקום שהוא משותף לכולנו וגם מאיים על כולנו מול ה”אוייב הבלתי נראה” באופן שאפילו טרור, מלחמות ושאר הקונפליקטים וההבדלים בין אנשים ומדינות נעלמים לזמן מה לטובת נסיון כלל עולמי ללמוד איש מרעהו ומדינה אחת מהשניה. ולפתע אפשר להתפעל, למשל , ממנהיגות (נשים) שמובילות מדינות כמו איסלנד, ניו זילנד דנמרק וגרמניה.. מדינות קטנות כגדולות עשירות כעניות לומדות זו מזו ומשתפות פעולה באופן שגם מעורר השראה והתפעלות ובעיקר מגלה שיש לנו המון מה ללמוד מזולתינו גם כאלו שלא הכרנו או לא הערכנו עד כה.

 

10. מתנת הפרופורציות: יש בארוע קיצון שמלא באי וודאות כמו מגיפת הקורונה גם הזדמנות לשים דברים רבים שטורדים את מנוחתינו בפרספקטיבה ופרופורציה אחרת. הדחיפות והחשיבות של כל מרכיבי חיינו נבחנת מחדש ומבהירה ביתר שאת גם את חשיבותם של סוגיות יותר משמעותיות ומהותיות לחיינו. עבורי זאת היתה הזדמנות מחודשת להוקיר ולברך על בריאות הגופנפש שלי ושל יקיריי וכמובן היכולת לשמוח בחלקינו מחד ולא לקחתה כמובן מאליו מאידך. העובדה שהוגדרתי לפתע כ”אוכלסיה בסיכון” חיזקה לאין שיעור את יכולתי להנות מכל חלק בי שהוא בריא ושמח בחלקו ולהנות ממנו יום ביומו ומכל פיסה שלו.

לסיכום

מגפת הקורונה טומנת בתוכה גם סיכונים כבירים וגם הזדמנויות. חלקן קטנות וצנועות וחלקן יצירתיות, מעוררות השראה ואף מאפשרות טרנספורמציה של ממש בחיינו. המגיפה היא הכרח שנכפה על רוב תושבי העולם ועל כן גם טומן בחובו פוטנציאל עצום לשינוי אישי ובינאישי שראוי שלא להחמיצו.

 

גם אחרי כמעט שנה שהקורונה נמצאת בעולם ומתפשטת קשה לראות את היום שאחרי, שיהיה תרופה או חיסון. כרגע אנחנו עוסקים בהישרדות יומיומית ויחד עם זאת חשוב באמת למצוא את ההיבטים החיובים מהתקופה הזו אצל כל אחד ואחת ואולי אפילו להעריך את הרגעים הקטנים שאף פעם לא שמנו לב אליהם לפניכם שהיום אנחנו נותנים עליהם את הדעת, הם אלה שיחזקו ויתנו לנו כוחות לא ליפול.
נוסיף שאם קשה לכם למצוא את הטוב ואתם רואים רק את הרע כדאי להיוועץ עם פסיכולוג שיתן לכם את הכלים הנכונים להתמודד, בשנת 2020 ובמיוחד בתקופת הקורונה הפסיכולוג יהחכול להיות בר הכי טוב שלכם!

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support