טל גיא

“זהו עונג להתחבא, אך אסון לא להימצא”, אמר דונלד וויניקוט.

חוויות החיים מאלצות את חלקי הנפש להשתתף במשחק מחבואים, בו חלקים ממנה גלויים, וחלקיה האחרים פחות.

המחבוא, מגן על הנפש ולכן מהווה מקום בטוח. יחד עם זאת, בשל העובדה שאיננו נראים במלואנו במחבוא, קיימת בכולנו המשאלה להימצא, על ידי אדם אוהב, לאחר שזה חיפש אותי ולא וויתר.

השעה הטיפולית מזמינה את האדם האמיץ שבחר בה, להיות נוכח במגרש המשחקים של נפשו, להתבונן על אשר הוסלק מהמודע ומהווה גורם מעכב בהשלמת הפאזל האישי שלו. יחד, נמצא מילים לחוויות ראשוניות וטרום מילוליות, אשר הופנמו באופן ילדי, בתוך הנפש הבוגרת.

כפי ש”אין דבר כזה תינוק ללא האם”, לתפיסתי, התנועה הנפשית מתאפשרת בזכות הקשר הטיפולי, המתקיים בתוך מרחב מוגן, בטוח והדדי המקדש שפה ייחודית בין השותפים לו.

כאשר רוח נושבת ומטלטלת את כיוונו של חץ מצפן הנפש שלנו, הטיפול יבקש למצוא את הצפון הנפשי.

טל.