OCD אצל ילדים בתקופת הקורונה

סביר להניח כי לפני “עידן וירוס הקורונה” אם היינו רואים חבר לכיתה של בננו או ביתנו אשר מקפיד על חוסר מגע עם משטחים, מרבה לשטוף ידיים, חובש מסיכה לפניו ושומר על ריחוק חברתי של שני מטרים, היינו מניחים כי הוא מתמודד עם קושי נפשי, סביר שחרדה או דאגנות יתר בנושאי היגיינה וניקיון. לא פעם האפיון המתאים אכן היה “הפרעה טורדנית כפייתית”  (OCD). אך בימים אלו ילד אשר מתנהג כך סביר שייחשב על ידינו כילד אשר בפשטות שומר על ההנחיות הרצויות. הרי דוגמאות אלו הן כולן כעת פעולות לגיטימיות לשמירה על ביטחוננו האישי וביטחון הסביבה מפני הווירוס.

OCD מאופיינת בתחושת חרדה או מתח רב, בעקבות נושא מסוים אשר מטריד את הילד ביותר, כמו למשל היגיינה אישית. בעקבות חרדה זו פונה הילד לפעולות טקסיות או חזרתיות אשר מסייעות לו לחוש רגוע ובטוח יותר, כמו למשל שטיפת ידיים אובססיבית. או אז נוצר קושי מפני שפעולות אלו הולכות ומתגברות עד לשיבוש איכות החיים באופן נרחב. הילד אשר מרגיע עצמו בטווח קצר, לא לומד להתמודד עם תחושות החרדה והמתח לאורך זמן באופן יעיל.

חושבים שאתם אובססיביים מדי?  לחצו כאן למידע נוסף על אבחון  OCD 

אם כך האם ניתן לומר שבעקבות ההנחיות – בנושאי הניקיון וההיגיינה האישית הפכה ההתנהגות הטורדנית–כפייתית למצב הרצוי אצל ילדים?  התשובה היא בהחלט לא, ואפילו להפך. המאפיין העיקרי ביותר בהפרעה הוא הפגיעה המשמעותית באיכות החיים הנובעת מהתנהגות מוגזמת, חזרתית, שאינה מתיישבת עם התנהלות הגיונית ומותאמת. ולכן למרות שההנחיות מחייבות את ילדינו ב”סט התנהגויות חדש” אשר לא היה מקובל לפני כן, הן לא מתיישבות עם התנהגות מוגזמת וכפייתית.

גם אם מקובל כעת לשטוף ידיים או לחבוש מסיכה לבית הספר, אין זו התנהגות רציונלית לשטוף ידיים כל מספר דקות באופן כפייתי, או לבדוק שהמסיכה “יושבת טוב” על הפנים בכל רגע ורגע. מעבר לפן הרציונלי – מדובר כבר בהתנהגות אשר משבשת את שגרת החיים מעבר לרצוי, ומטרתה הופכת מקיום הנחיות בטיחות להרגעה מיידית של תחושת המתח והחרדה. ולכן ניתן לומר כי ההנחיות החדשות עשויות להיות בעצם “טריגר” -; גורם אשר מצית את קיומה של ההפרעה הטורדנית כפייתית. ההפרעה כמו ניזונה מהחרדה שמייצרות ההנחיות ומביאה להתנהגויות אובססיביות, מוגזמות וחזרתיות. וכך אנו עשויים לראות ילדים עסוקים באופן אובססיבי, מצומצם, וחרדתי בקיום ושמירה של הוראות הבטיחות, עד כי חייהם נסובים סביב התנהלות מוגזמת זו.

מעבר לאמור לעיל חשוב להוסיף כי לא תמיד קיומה של ההפרעה בעקבות ההתמודדות עם וירוס הקורונה יבוא לידי ביטוי בהתנהגויות שמטרתן ניקיון והיגיינה אישית. לעיתים ייתכן שהילד מקיים את ההנחיות באופן רציונלי, אך הדאגה ואי הודאות מעוררות חרדה ותחושת דחיפות אשר “מוצאת מפלט” בהתנהגויות שונות ומגוונות. לדוגמא ייתכן וילד אחד עסוק במחשבות סביב אירועים רעים שעשויים להתרחש לבני משפחתו, וכדי להרגיע מחשבות אלו הוא עשוי להגיב בספירה כפייתית. ילדה אחרת למשל עשויה לדאוג מכך שהיא לא “מתנהגת יפה” מספיק בתקופה בה המשפחה יחד בבית, ולכן תפנה באופן כפייתי להוריה כדי שיאמרו לה שהיא ילדה טובה. ואלו הן רק שתי דוגמאות מתוך רבות אפשריות למעגלי חרדה והתנהגות אובססיבית שפוגעים בילד בטווח הארוך, והם תוצאה של המתח, אי הודאות וחוסר השליטה שנוצרו בתקופת וירוס הקורונה. לעיתים אף ייתכן שהילד ובני משפחתו לא מודעים לכך שהדאגות המוגזמות וההתנהגות הקיצונית והחזרתית הם תוצאה של ההתמודדות שטומנת בחובה תקופה זו עבור הילדים.

מעוניינים לדעת עוד על חרדה אצל ילדים? לחצו כאן

כיצד להתמודד עם מופעים אלו אצל ילדים? במיוחד בתקופה זו – בה ההנחיות בעקבות וירוס הקורונה הפכו את הלא רגיל לנחלת הכלל, בה הקיצוני הוא כביכול  גם המומלץ.  המפתח הוא בשמירה על איזון בין שני מוקדים. מוקד ראשון הוא מתן לגיטימיות לתחושת החרדה וחווית חוסר השקט וחוסר הוודאות. ככל שהילדים יקבלו תחושה מאיתנו המבוגרים כי אין דבר “לא תקין” בלהרגיש דאגה, כי חוסר ודאות הוא מצב מטריד – אך גם נורמלי, כך עשוי לפחות הצורך לחפש פתרונות לתחושה זו בקיום מוגזם של הרגלים והנחיות. הדרך לשיח עם ילדינו היא לשוחח באופן בטוח, שקול וגם כנה. אין צורך בהיסטריה כדי להעביר את המסר שגם אנו כמבוגרים לעיתים דואגים, ולעיתים לא יודעים מה יהיה. בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב במקומות מסוימים, שיח פתוח שכזה מאפשר לילד תחושת ביטחון ולגיטימיות. דווקא הרגעות בסגנון “יהיה בסדר”, או “אין מה לדאוג הכל טוב”, עשויות להיות מה שדוחף את הילד לחפש שקט ורגיעה בהתנהגויות החזרתיות. זאת מכיוון שהוא עשוי לומר לעצמו במקרה זה – אם “הכל טוב” כמו שאבא או אמא אומרים – מדוע אני בכל זאת כלכך לא שקט? עליי לעשות משהו כדי “לנטרל” דאגה זו, כדי לחוש וודאות.

מוקד שני הוא סיוע לילד בגבולות התנהגותיים ואימוץ הרגלים מתונים והגיוניים יותר. אנו יכולים לדבר למשל על כמות זמן הולמת של שטיפת ידיים או על מרחק חברתי סביר ולא מוגזם. ובמקביל כדאי לסייע לילד לחשוב מה הוא אוהב ונהנה לעשות- חברים, לימודים , פנאי, ולעזור לו להבין כי וירוס הקורונה לא חייב לקחת את כל הפוקוס מנושאים אלו אשר משמעותיים עבורו. כך השאיפה לסייע לילד להעביר את משקל פעולותיו מהרגלי ה-OCD – לקיום שגרתי יותר, חיובי וחיוני יותר. כדאי לציין שוב כי ללא תחושת הלגיטימיות לדאגה ולחוסר ודאות יתקשה הילד להעביר את משקל פעילותיו ודאגותיו מהטורדניות סביב היגיינה וניקיון אל חיים שגרתיים , פעילים ומהנים יותר.  

חשוב להדגיש שלא תמיד ניתן בכוחות עצמינו לסייע לילדינו להתמודד עם OCD הנובע מוירוס הקורונה. לעיתים ההתנהגות מוגזמת בצורה כה קיצונית, ונדמה כי אין כלל מקום לשיח עקב רמת חרדה ודאגנות גבוהות ביותר. במקרים אלו מומלץ לפנות לאנשי מקצוע כדי להסתייע בטיפול להפרעה. אנו במכון חיבורים מתמחים במענה מקצועי, מעודכן וישיר ל- OCD אצל ילדים, ובפרט להשלכות וירוס הקורונה בהקשר זה.  אם אתם מוצאים כי ילדיכם מתמודד עם ההפרעה באופן קשה, אל תהססו ופנו – ניתן לסייע לו לשפר את איכות חייו גם בימים אלו.