המגיפה כהזדמנות: החיים בצל ולאור הקורונה

הנה עשר המתנות שהענקתי לעצמי ולסביבתי בימי הקורונה:

1. מתנת הזמן: הקורונה אפשרה לי לגלות מחדש שיש “זמן ועת לכל דבר תחת השמיים”. גיליתי הרבה יותר אפשריות להתעכב ולשהות בתוך פעולות, הרגשות ומחשבות שהייתי קודם דוחק או ממהר בהן. וכן להעריך (ולעיתים גם להאריך) כל פעולה, כל שיחה, כל טעימה עם תשומת לב נינוחה ונוכחת הרבה יותר.

2. מתנת האינטימיות: ההישארות הממושכת עם המשפחה הגרעינית שלי (שכללה כעת את אשתי ובני הצעיר) העניקו לי המון מתנות קטנות שהוקרתי ונהניתי לקבלן ולהנות מהן. במרכזן היו 3 ארוחות יצירתיות וטעימות להפליא לצד שיחות נפש מלוות בהומור עצמי ומשפחתי ליד השולחן. זה כמובן כולל גם את הזמן והתכנון המקיף בהכנתם, שיתופי הפעולה והיכולת לשבת בארוחות בניחותא וביחד. הרבה יותר קירבה ושיתוף והווי והומור שמתפתח בינינו. גם זכיתי ליותר נינוחות, חמימות ונדיבות והתחשבות הדדית בינינו לצד רשות מלאה לכל אחת/ד לפרוש לפינתו בכל עת שירצה.

3.מתנת ה”יציאה מהבלטה“: הקורנה הכריחה אותי לצאת מאזורי הנוחות שלי. לדוגמא: במשך עשרות שנים התרגלתי שהטיפול וההוראה וההדרכה מתקיימים רק במפגשי פנים אל פנים ופתאום “נזרקתי” אל תפעול טכנולוגיות שונות “מרחוק” וכך גם התאפשר לי לגלות יכולות ואפשרויות שלא הכרתי . למרות שתמיד הגדרתי את עצמי כ”טכנו-פוב” מהסוג הקיצוני למדתי במהלך חודשי הקורונה להעריך לא מעט טכנולוגיות אינטרנטיות שהפכו את הבידוד והסגר קלות ונוחות בהרבה מבלעדיהן. יצא לי גם לצאת מהבלטה של היותי אזרח ממושמע וגם כזה שמוגדר כ”אוכלסיה בסיכון” ובכל זאת להפר את ההנחיות ולקבל על עצמי את הסיכון מתוך אמונה שחמימות השמש ופריחת האביב תגן עליי ואף על בני ביתי טוב יותר מהשארות תחת הוראות הסגר והבידוד.

4.מתנת העצמאות: פעולות שנהגתי לתת לאחרים לעשות בעבורי (כמו נקיונות בית, גיהוצים) או סתם מטלות שנהגתי לדחיין אותן או להמנע מהם, כעת בעת הבידוד והריחוק החברתי טיפלתי בהם קצת יותר בעצמי וביותר תשומת לב ולמרבה ההפתעה הם יצאו בסדר גמור וצמצמו את שלל הדברים שלא הגעתי אליהם, כביכול מחוסר זמן. מן הסתם גם חסכו בהוצאות השוטפות.

5.מתנת ה WIN–WIN: הציווי להתרחק פיזית מכל האנשים זולת בני ביתי יצרה בי צורך לקירבה גדולה גם כלפי אנשים מרוחקים ממני וגם קירבה חמה ונעימה יותר עם בני ביתי. לדוגמא: במהלך החודשיים האחרונים מצאנו כל מני בעלי עסקים קטנים שנלחמים על קיומם בימים קשים אלו ויצרנו איתם יחסי מסחר מאוד מקרבים. הם הביאו אלינו את מרכולתם ואנחנו נהנינו במיוחד להודות להם, לשלם להם ולעדכן אותם על איכות השירות והמוצרים שלהם. במצב הקשה הזה היו לנו הרבה הזדמנויות ליחסי גומלין של WIN WIN עם הכרויות חדשות והוקרה הדדית הרבה יותר חמימה, סבלנית ומוקירה מימים רגילים. כך גם חידשתי קשר טלפוני עם מטופלים וחברים שלא ראיתי שנים והעובדה שכולנו על אותה רפסודה בים סוער נתנה לי רשות לדרוש בשלומם ולהניח שיש להם פנאי לענות.

6. מתנת הפשטות והענווה: הקורונה איפשרה לי לא רק להנות הרבה יותר מההרגלים הפשוטים ביותר, הבנאליים והיומיומיים כמו הליכה, מקלחת, סעודה משפחתית ואפילו בינג’ של סידרה מעולה בנטפליקס עמוק אל תוך הלילה. באותה העת ,גם גיליתי שדברים שנראו לי כפסגת ההנאה כמו טיול משפחתי שתכננו לחודש מאי לאיטליה או תוכנית לחגוג יום הולדת במסעדת גורמה התבררו לפתע ככאלו שאינם כה הכרחיים לאיכות חיי. כל אלו גם מאפשרים באופן מפתיע לגלות שחלק גדול מאוד מההוצאות השוטפות שלנו נחסך בימי הקורונה, עד כדי כך שחשבון הבנק שלנו אפילו טפח (ולאו דווקא התכווץ כפי שכמובן חששנו). כל אלה גם מחדד ונותן פרספקטיבה למה חיוני ומשמעותי לאיכות חיינו ומה הרבה פחות (אם חומרית ואם נפשית).

7. מתנת החירות: מגיפה מאיימת ובלתי נראית כמו הקורונה מעוררת מרבצם את אימת ההדבקות במחלה קשה, את אימת המוות וכן שלל תגובות חרדתיות ותגובות דחק.

מישל דה מונטיין כתב פעם: “אין אנו יודעים לבטח היכן מחכה לנו המוות, הבה נמתין לו בכל מקום. המחשבה המוקדמת על המוות היא גם מחשבה מוקדמת על החירות. מי שלמד למות למד לא להיות עבד. ידיעת המוות משחררת אותנו מכל שיעבוד ומכל מגבלה”.

כפסיכולוג היתה לי בעת הקורונה מתנה כפולה: גם חוויתי נורמליזציה ואמפטיה ברורה ומיידית כלפי שלל סימפטומים פתלוגיים שמטופליי חווים בשיגרה וגם הרחבה ניכרת של היכולת גם לזהותם בעצמי ואולי חשוב מכך “לעבור דרכם” של רגשות ותחושות קשות מתוך קבלה ערנית מצד אחד ונינוחה מצד שני. אלו איפשרו לי שלא להתקע או לקפוא על מקומי בתגובתיי למצב מאיים. לדוגמא: מול החשש מהדבקה או הדבקות בהיותי מוגדר ללא הרף כ”אוכלסיה בסיכון”.

8. המתנה האקולוגית/מתנת הטבע וההוויה: בגלל שההשבתה הגלובלית נפלה אל תוך תחילת האביב אי אפשר היה שלא לחדד את חושיי ולנשום אויר יותר נקי, להתפעל מצבעי הפריחה וריחותיה לשמוע את קולתיהם של הציפורים בחצר ביתינו. מפגש רב-חושי עם הטבע תוך מודעות עמוקה להזדמנות שניתנה לנו ליצור איזון קצת יותר נכון בין האדם ליקום שסביבו. בגלל שגם אתרי הטבע וגם חופי הים היו אסורים בכניסה היה לי תענוג גדול להתגנב אליהם בשעות המוקדמות של הבוקר או לפנות ערב גם בלי לקבל קנסות וגם עם הזכות הנדירה להיות לבדי מול פלאי הטבע.

9. מתנת האחווה האנושית: לפתע עולמם של הסינים, האיראנים, האיטלקים ושאר תושבי העולם נוגע בנו ומסקרן אותנו ממקום שהוא משותף לכולנו וגם מאיים על כולנו מול ה”אוייב הבלתי נראה” באופן שאפילו טרור, מלחמות ושאר הקונפליקטים וההבדלים בין אנשים ומדינות נעלמים לזמן מה לטובת נסיון כלל עולמי ללמוד איש מרעהו ומדינה אחת מהשניה. ולפתע אפשר להתפעל, למשל , ממנהיגות (נשים) שמובילות מדינות כמו איסלנד, ניו זילנד דנמרק וגרמניה.. מדינות קטנות כגדולות עשירות כעניות לומדות זו מזו ומשתפות פעולה באופן שגם מעורר השראה והתפעלות ובעיקר מגלה שיש לנו המון מה ללמוד מזולתינו גם כאלו שלא הכרנו או לא הערכנו עד כה.

10. מתנת הפרופורציות: יש בארוע קיצון שמלא באי וודאות כמו מגיפת הקורונה גם הזדמנות לשים דברים רבים שטורדים את מנוחתינו בפרספקטיבה ופרופורציה אחרת. הדחיפות והחשיבות של כל מרכיבי חיינו נבחנת מחדש ומבהירה ביתר שאת גם את חשיבותם של סוגיות יותר משמעותיות ומהותיות לחיינו. עבורי זאת היתה הזדמנות מחודשת להוקיר ולברך על בריאות הגופנפש שלי ושל יקיריי וכמובן היכולת לשמוח בחלקינו מחד ולא לקחתה כמובן מאליו מאידך. העובדה שהוגדרתי לפתע כ”אוכלסיה בסיכון” חיזקה לאין שיעור את יכולתי להנות מכל חלק בי שהוא בריא ושמח בחלקו ולהנות ממנו יום ביומו ומכל פיסה שלו.