היפוכונדריה: כל מה שצריך לדעת על חרדת בריאות

תוכן עניינים

תקופת הקורונה גרמה לרובנו לפתח מודעות גדולה יותר לתסמינים רפואיים שונים. כך שאם עד לפני מספר שנים לא ייחסנו חשיבות מיוחדת לתסמיני שפעת נפוצים כמו התעטשות ושיעול, הרי שכיום אנו משתדלים לנקוט במשנה זהירות, בין אם באמצעות חבישת מסכה, או על ידי ביצוע תדיר של פעולות היגייניות שונות כמו שטיפת ידיים. עם זאת, כיום, כשנתיים לאחר התפרצות המגפה, אנשים רבים מכילים את המצב ולא רואים עוד בקורונה סכנה קיומית חמורה.

אך כשמדובר באנשים הסובלים מהיפוכונדריה,  עיסוק נרחב בנושאים הקשורים בבריאות ומחלות, עשוי להגביר את מפלס החרדה ולחזק בקרבם את האמונה כי הם נתונים תחת סכנה איומה. אז איך ניתן להבחין בין תסמינים אמיתיים לתסמינים סומטיים? מהם הגורמים להיפוכונדריה? וכיצד אנשים הסובלים ממנה מצליחים להתגבר על תחושת החרדה הנלווית לה? כל ההסברים במאמר שלפניכם.

 

היפוכונדריה מה זה?

אנשים הלוקים בהיפוכונדריה מפרשים באופן שגוי את התחושות הגופניות שהם חווים וסבורים כי הם חולים במחלה חמורה, גם כאשר בדיקות רפואיות וגופניות שהם ביצעו מוכיחות אחרת. מצב זה מוביל לרוב לפוביה וחרדה בלתי נשלטת אשר עשויה לפגוע בתפקוד היום יומי ולהשפיע על מישורים שונים בחייו של האדם, בין אם מדובר בפן החברתי או  במישור המקצועי, אף על פי שחלק מהלוקים בהפרעה מבינים במידה מסוימת שמדובר בבעיה פסיכוסומטית.

כאמור, אנשים הסובלים מהיפוכונדריה מוטרדים באופן תמידי ממצבם הרפואי, כך שרבים מהם נוטים לבקר אצל הרופא באופן תדיר ולבצע בדיקות רפואיות שונות, גם כאשר אין צורך בכך. עם זאת, באופן פרדוקסלי, היפוכונדרים רבים דווקא נמנעים באופן מוחלט מביקורים אצל הרופא ובדיקות רפואיות, מתוך ניסיון להדחיק ככל הניתן את קיומה של המחלה.

עם זאת, חשוב לציין כי מרבית ההיפוכונדרים אכן חשים בסימפטומים כלשהם, אולם לרוב הם מייחסים להם חשיבות גדולה יותר מהרצוי. מה גם שלרוב אותם תסמינים מבטאים בעיה רגשית כלשהי, בין אם מדובר בחרדות קשות, בדיכאון או בהפרעות אחרות כדוגמת – OCD. אם כי רוב הלוקים בהפרעה מתכחשים לקיומו של הפן הנפשי/ רגשי הנלווה לה ומתמקדים בסימפטומים הפיזיים בלבד.

 

שכיחות ההפרעה

על פי הערכות, כ-5% מהאוכלוסייה סובלים מהיפוכונדריה, כאשר עוצמת ותדירות ההפרעה עשויות להשתנות מאדם לאדם. לעתים מדובר באפיזודה קצרה יחסית, אך במקרים מסוימים מדובר בתופעה המתקיימת באופן קבוע. עוצמת החרדה המאפיינת אנשים הלוקים בהיפוכונדריה עשויה לדעוך עם הזמן, אולם במקרים נדירים היא נעלמת לחלוטין. מה גם שבסופו של דבר, חרדה מהווה תגובה טבעית של הגוף עבור מצבים מסוימים, כך שהמטרה היא לא להעלים אותה כליל אלא לאזן אותה ולאפשר לאדם לנהל חיי שגרה תקינים ונעימים. היפוכונדריה פורצת לרוב בין הגילאים 25-35, אולם במקרים נדירים ניתן גם לאבחן היפוכונדריה אצל ילדים, כאשר לרוב נלווה לכך גורם נפשי מסוים.

 

גורמים אפשריים להתפתחות היפוכונדריה – מה השתנה בעקבות הקורונה?

ישנם גורמים שונים העשויים להוביל להתפרצות של היפוכונדריה וביניהם:

השפעות סביבתיות משפחתיותאנשים רבים המפתחים היפוכונדריה מושפעים לעתים קרובות ממצבים שונים שחוו בילדות, בין אם מדובר בהיסטוריה משפחתית של מוות ומחלות, או בבני משפחה הלוקים בדאגנות יתר בכל הקשור למחלות ולתסמינים גופניים שונים.

היסטוריה של ניצול בתקופת הילדות כגון ניצול מיני, פיזי או נפשילעתים, אירוע טראומתי שהאדם חווה בילדותו עשוי להוביל להתפתחות של הפרעות שונות המתאפיינות בחרדת יתר, כדוגמת היפוכונדריה.

חיים תחת מתח נפשי גבוהאנשים רבים המתקשים לווסת את רגשותיהם באופן תקין ולוקים בדאגנות יתר, נוטים פעמים רבות לפתח הפרעות שונות המלוות בתחושת חרדה חזקה, לרבות היפוכונדריה.

סף כאב נמוך – רגישות לכאב עשויה לעורר בהלה וחרדה גדולה בקרב אנשים מסוימים, כך שכל כאב קטן בגוף עשוי להתפרש כסימפטום משמעותי.

מחלה נפשית נוספת כגון דכאון, הפרעה פסיכוטית או טורדנות אובססיבית.

השפעה חברתית תקשורתית – הקורונה גרמה לרבים מאתנו לפתח חרדות ודאגנות יתר בנוגע למצבים בריאותיים שונים. שכן, האפקט הטראגי והדרמתי של הסיפורים השונים המצטיירים בתקשורת, עורר בקרב רבים מאתנו חרדות בריאותיות לא פרופורציונלית ואף החמיר את מצבם של אלו המתמודדים עם התופעה דרך קבע.

 

תסמינים נפוצים של היפוכונדריה

היפוכונדריה מתאפיינת בתסמינים שונים, המשתנים בעוצמתם מאדם לאדם, בהתאם למאפייניו השונים. להלן מספר תסמינים נפוצים, המופיעים בקרב אנשים רבים הלוקים בהפרעה:

פירוש שגוי ומופרז של תסמינים גופניים שונים

כאמור, אנשים הלוקים בהיפוכונדריה נוטים לייחס משמעות מופרזת לתסמינים מינוריים, כך שכל כאב קטן שהם חשים מתפתח בדמיונם לכדי תסריט קטסטרופלי המדמה מחלה קשה.

דאגה חסרת פרופורציות בנוגע למצב הבריאותי שלהם ושל אנשים הקרובים להם

כל ידיעה תקשורתית הנוגעת לעניינים רפואיים, או שמועה בנוגע למצבו הבריאותי של אדם הקרוב להם, עשויות להוות טריגר עבור אנשים הסובלים מהיפוכונדריה ולשמר את הפחד והחרדה המקננים בהם דרך קבע. כמו כן, רבים אינם מסתפקים במידע אשר מתקבל על ידי גורמים רפואיים ונוטים לחפש מידע אודות המחלה באופן עצמאי, מה שעשוי לעתים להחמיר את מפלס החרדה.

פניות חוזרות ונשנות לרופא במטרה לבצע בדיקות רפואיות שונות

לרוב מדובר בהתנהגות כפייתית וחסרת פרופורציה, הנובעת כתוצאה מתחושת חרדה מתמשכת ובלתי נשלטת. כך שגם אם תוצאות הבדיקות מראות כי אין שום סיבה לדאגה, החשש לא בהכרח דועך ולעתים אף מתגבר.

הימנעות לא נורמטיבית מביקורים אצל רופאים ובתי חולים

אמנם אנשים רבים הסובלים מהיפוכונדריה נוטים לבקר אצל הרופא באופן תדיר, אולם אחרים נמנעים באופן מוחלט מפרוצדורות ובדיקות רפואיות, מתוך ניסיון להדחיק את קיומה של המחלה.

 

היפוכונדריה אבחון

תהליך האבחון של היפוכונדריה מורכב מכמה שלבים, כאשר בתחילה רופא המשפחה מבצע בדיקות רפואיות שונות במטרה לבחון את התסמינים הפיזיים הספציפיים עליהם מתלונן המטופל. לאחר מכן, במידה שהבדיקות שוללות את התסמינים המדוברים ובהנחה שהמטופל מפגין סימפטומים מסוימים אשר עשויים להעיד על חרדה או בעיה נפשית אחרת, ניתנת הפניה לפסיכיאטר. האבחנה הסופית מתבצעת על ידי הפסיכיאטר עצמו על בסיס מספר קריטריונים מרכזיים ובהם

  • שלילה של תסמינים המעידים על בעיה רפואית כלשהי. שכן, גם אם קיימים ליקויים כלשהם, לרוב מדובר בתסמינים מינוריים ביותר, שאינם מצדיקים עיסוק כל כך אובססיבי וקיצוני.
  • התעסקות אובססיבית במצב הבריאותי בליווי חרדה מוגברת, עד כדי פגיעה בשגרה ובתחומי החיים השונים.
  • ביצוע תדיר ומוגזם של בדיקות רפואיות, גם כאשר התוצאות אינן מצביעות על ליקוי כלשהו. מנגד, לעתים קיימת הימנעות מוחלטת מביצוע של פרוצדורות ובדיקות רפואיות.
  • בדומה לתופעות נפשיות שונות, על מנת לאשר את קיומה של ההפרעה, יש לוודא כי היא נמשכת לפחות חצי שנה ברצף, גם אם לאורך הזמן האדם מתלונן על הפרעה גופנית אחרת.

 

דוגמאות להתנהגות היפוכונדרית

בשל האמונה או הפחד המושרשים בו, האדם עשוי:

  • לחפש אחר חיזוקים. למשל, לבקר אצל הרופא או לחפש באינטרנט את תסמיני המחלה שלו, רק כדי שיאמרו לו שוב ושוב שהא אינו חולה.
  • לעקוב באופן קבוע אחר התפקוד הגופני והתחושות שהוא חווה, על מנת לנסות ולזהות את תסמיני המחלה.
  • להימנע מבתי חולים או אנשים חולים, שעשויים להזכיר לו את המחלה.
  • להימנע מפעילויות פנאי ופעילות חברתית, ואף להתבודד לחלוטין, בשל חששות בריאותיים.

 

הימנעות וחרדה קיומית – מהן ההשלכות של חרדת המחלות?

אנשים הלוקים בהיפוכונדריה משקיעים לא מעט זמן לאורך היום בבירור ודאגה אודות מצבם הרפואי, מה שעשוי לפגוע באופן מוחלט בשגרת חייהם, בין אם מדובר בפן החברתי, ביחסים זוגיים, או במישור המקצועי. כמו כן, לעתים מצב זה כרוך בסיכון בריאותי, לאור ההתעקשות של האדם לבצע שוב ושוב בדיקות מסוימות, אשר חלקן עשויות לגרום לתופעות לוואי כאלה ואחרות.

 

הקשר ל – OCD

אנשים רבים הלוקים בהיפוכונדריה נוטים לפתח במקביל הפרעות נפשיות אחרות כמו-  OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). מה גם שקיים לא מעט דמיון בין שתי ההפרעות, מאחר ששתיהן מתאפיינות בדפוס התנהגות אובססיבי קומפולסיבי. עם זאת, היפוכונדריה לרוב מתאפיינת בתחושת חרדה חזקה יותר ובהתמקדות בתופעות פיזיולוגיות בלבד, בעוד ש- OCD כוללת לרוב מגוון רחב יותר של הפרעות ואובססיות. מה גם שב-OCD הפעולות הקומפולסיביות מתבצעות לרוב על מנת להפחית את מפלס החרדה ולהרגיע את עוצמת המחשבות.

 

אז איך נדע האם מדובר בבעיה רפואית?

היפוכונדריה יכולה לבוא לידי ביטוי גם אצל  אנשים החווים מחלה פיזית כלשהי. אולם, לרוב הם מייחסים לה עוצמה ולפעמים אף משמעות פטאלית הרבה מעל ומעבר למה שנדרש. מכאן ניתן להבין: היפוכונדריה אינה משקפת מצב מחלה קיים או בלתי קיים, אלא השתקפות של תגובה פסיכולוגית לחשש מפגיעה או מוות, וקושי בהתמודדות יעילה עם תחושת חוסר הוודאות והשליטה. אומנם מקור הקושי אינו תמיד ידוע, אך הטריגר להפרעת חרדת-בריאות יכול לנבוע ממספר גורמים שונים.

מה גם שפעמים רבות, עצם תחושת החרדה והחשש מפני היתכנות של מחלה מסוימת, עשויים ליצור מתח רב ולהוביל לפגיעה בתפקודים גופניים שונים, בין אם מדובר בחולשה, כאבי בטן חזקים, או כאבי ראש.

 

היפוכונדריה טיפול – כיצד ניתן לטפל בהיפוכונדריה

אם בעבר היפוכונדריה נחשבה להפרעה כרונית מאותגרת טיפול, הרי שכיום ישנן גישות פסיכולוגיות מתקדמות כדוגמת CBT המאפשרות וויסות הדרגתי של עוצמת החרדה על ידי שינוי דפוסי החשיבה. לצד זאת, ישנן גישות נוספות המיועדות לצורך טיפול בתופעה, בין אם מדובר בטיפול תרופתי או בטיפול פסיכודינמי.

טיפול פסיכודינמי

גישה זו עשויה להוות אתגר מסוים כשמדובר בהיפוכונדריה, מאחר שרוב האנשים הלוקים בהפרעה אינם מודעים לאלמנט הנפשי הכרוך בה, כך שמבחינתם העיסוק סובב בעיקר סביב הסממנים הגופניים. עם זאת, טיפול פסיכודינמי מעמיק עשוי להוביל למקור הבעיה, דרך התחקות אחר עברו של המטופל והאירועים השונים שעיצבו והשפיעו על חייו.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נחשב לאחת מהשיטות המומלצות ביותר לצורך טיפול בהיפוכונדריה. באמצעות טיפול זה המטופל ילמד כיצד להכיל תחושות גופניות לא נעימות מבלי לסגל לעצמו דפוסי חשיבה שליליים שרק משמרים את ההפרעה. הטכניקות הקוגניטיביות יסייעו לאדם להחליף את האמונות השגויות והמחשבות השליליות בדפוסי חשיבה יעילים ומציאותיים יותר. מטרת הטיפול היא ליצור מודעות גבוהה יותר לסוגי החשיבה הבלתי יעילים אשר מגבירים ומשמרים את החרדה ולפתח ולתרגל דפוסי חשיבה אלטרנטיביים ובריאים יותר.

טיפול תרופתי

במקרים בהם ההיפוכונדריה משלבת חרדה בעוצמה גבוהה, ניתן גם להיעזר בטיפול תרופתי בדגש על תרופות נוגדות דיכאון. עם זאת, לרוב טיפול תרופתי אינו מספיק על מנת למגר את התסמינים הנלווים להפרעה, כך שלרוב רצוי לשלב זאת לצד טיפול פסיכותרפי כלשהו.

 

לסיכום

היפוכונדריה משלבת לרוב מרכיבים נפשיים, כך שאותם סימפטומים פיזיים המעסיקים באופן אובססיבי את הלוקים בהפרעה, מרמזים לרוב על בעיה נפשית כלשהי המצריכה טיפול  נפרד. צוות המטפלים המנוסים במכון חיבורים, מתמחים בטיפול בחרדות באמצעות שיטות טיפול שונות המשתייכות לגישה הקוגניטיבית התנהגותית. לאחר פגישת היכרות, המטפל יגבש עבור המטופל  תכנית טיפול אינדיבידואלית בהתאם לצרכיו הספציפיים, יגדיר יחד אתו את מטרות הטיפול, ויאפשר לו לתרגל כלים לזיהוי ושינוי דפוסי החשיבה שלו.

 

שאלות ותשובות

אנחנו כאן בשבילכם

אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים

דילוג לתוכן