מנגנוני ההגנה באדם

את משוחחת עם חברה, ומנסה להעיר את תשומת לבה לקושי שבבירור נוכחת בחייה. את מצביעה עליה במדויק אבל לא מבינה מדוע החברה פשוט מסרבת לקבל את זה. ניראה  שהיא תמצא את כל ההסברים שבעולם אבל לא תהיה מוכנה לשמוע משהו אחר.

לא רק בחברים שלנו מתעוררות התנגדויות שמונעות מאיתם לראות את המציאות כפי שהיא.

לכולנו קורה לפעמים שאנחנו תופסים את הראש ושואלים את עצמנו לגבי טעות שעשינו, אותה יכולנו למנוע, “איך לא ראינו את זה קודם?” לעתים, אנחנו אלו שחברים או בני משפחה מנסים להאיר עבורם נקודה עיוורת ושמסרבים להכיר במציאות. בלי להתכוון, אנחנו מסתירים מעצמנו מידע חשוב לגבי עצמנו ולגבי העולם. מידע שלא מורכב לקלוט או להבין, אבל משהו בתוכנו מסרב להפנימו.  אך מדוע שנעשה זאת? זיגמונד פרויד הציע לכך תשובה כבר לפני יותר ממאה שנה ותבע את המושג “מנגנוני הגנה”. אלו הם 10 “שחקני ההגנה” של הנפש לפי התאוריה של זיגמונד פרויד שאותם כדאי להכיר.

מהם מנגנוני ההגנה?

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה הראשון שחילק בצורה ברורה בין החלקים המודעים של האדם ובין החלקים הלא מודעים שלו. הוא טען, שרוב הנפש של האדם נמצאת בחלקים הלא מודעים של האדם והמשיל את אותה לקרחון שרק קצהו גלוי מעל פני המים. אבל למה שבכלל יהיו לאדם חלקים לא מודעים בנפש? למה שהאדם לא יכיר את כל תכני הנפש של עצמו?

לפי פרויד, וממשיכי דרכו בעקבותיו, ישנם תכנים בנפשו של כל אדם שמאיימים על יציבותה ושאם הוא יהיה מודע אליהם, תתעורר בו חרדה. מכיוון שאנשים צריכים לתפקד בחיים ולחיות בהתאם לדרישות חברתיות מסוימות, נוצר מנגנון פנימי מתוחכם שכל תכליתו להגן על ה’אני’ מפני תכנים מאיימים אלו. ניתן לומר כי התפקיד של מנגנוני ההגנה הינו, בעצם, לשמור על האדם מפני עצמו.

התפתחות התיאוריה

פרויד הצעיר, שהיה למעשה נוירולוג, הודהם מעבודתו הטיפולית של רופא בשם יוזף ברויאר והלך ללמוד אצלו את שיטותיו. באותם ימים ניסו להתמודד עם תופעה של נשים שהתנהגו בחוסר איזון נפשי ובהעדר ויסות רגשי. התופעה כונתה ‘היסטריה’, משום שהאמינו שההסבר לה קשור ברחם האשה (רחם ביוונית = היסטרה). אבל ברויאר היה הראשון להאמין שהתופעה היא פסיכולוגית והחל לטפל בנשים באמצעות שיחה.

פרויד שקיבל השראה ממורו, החל לפתח את השיטה שלו לטיפול נפשי. הוא האמין כי באמצעות שיח אסוציאטיבי (כהשמטופל מקבל הנחיה לדבר בחופשיות וללא בקרה) מטופלים יחושו שהם משתחררים מכאבם. מתוך הקשבה למטופליו הרבים, הוא החל לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם, ושבאמצעותם אנשים מגוננים על עצמם מפני תכנים לא מודעים. הוא האמין כי אחד מתפקידיו של המטפל הוא זיהוי הדרכים שבהם המטופל עושה זאת. באמצעות זיהוי מנגנוני ההגנה יצופו התכנים המאיימים מתוך הלא מודע אל המודע, ושמתוך כך יתאפשר הריפוי.

טיבם של מנגנוני ההגנה

השימוש במנגנוני ההגנה הוא לא משהו שבחרנו להפעיל, זהו מנגנון נפשי שנבנה מאליו וחיוני לתפקוד שלנו, עם זאת, במבט ראשון קל להעריך אותם כמנגנון שעלול להפריע לנו. צריך להבין שמנגנוני ההגנה לאו דווקא פועלים לרעתנו- אחת מהשאלות שמעסיקות מטפלים שעובדים על בסיס פסיכואנליטי או פסיכו-דינמי, היא מתי יש לחשוף בפני המטופל את מנגנוני ההגנה שלו או האם כדאי עדיין להניח לו להשתמש בהם. מדוע?

מנגנוני ההגנה אינם קיימים ללא סיבה. לפעמים הדברים שאנחנו מסתירים מעצמנו הם קטנים ושוליים, עד כדי כך שאנחנו עשויים לא להבין מדוע נאלצנו להסתיר אותם. אבל לפעמים התכנים הללו הרסניים או קשים לעיכול והחשיפה אליהם תערער את עולמנו.

מה יקרה אם תגלו לפתע שאתם כמהים לדבר שמימושו אסור בתכלית האיסור? אולי הידיעה הזו עשויה לסבך אתכם, לשבש יחסים מסוימים או לשנות את הדימוי העצמי שלכם מחיובי לשלילי?

תופעה נוספת וידועה, קשורה בהצפה של טראומה. דוגמא אפשרית לכך היא אנשים שחייהם יציבים, נזכרים לפתע במקרה מטלטל מהעבר, שיצר פוסט טראומה שהודחקה. במצב שכזה, עצם ההזכרות עלול לערער את נפשו של המטופל ולשבש את יציבותו הנפשית, לפעמים גם לחדשים ארוכים.

לכן, מטפלים מקצועיים פועלים ברגישות רבה עם מטופליהם. צריך לזכור שמנגנוני ההגנה, כשמם כן הם, נועדו לשמור עלינו ושלהסרה שלהם, שאיננה הדרגתית, יכולות להיות תוצאות שליליות.

סוגי מנגנוני הגנה

ההבחנה המקובלת בתוך מנגוני ההגנה היא בין מנגנוני הגנה “מסדר נמוך” או “ראשוניים” ובין מנגנוני הגנה “מסדר גבוה” או “משניים”. מנגנוני ההגנה הראשוניים מתחוללים בעיקר בלא מודע ונחשבים למזיקים ולפרמיטיביים יותר מאשר מנגנוני ההגנה המשניים, שהתהליך בהם נחשב לבוגר יותר ותכניהם, בחלקם, מצויים גם בסמוך למודע ואפילו במודע.

הגנות מסדר נמוך

הכחשה:

מנגנון זה מתאר מצב שבו אנחנו מסרבים להודות בקיומו של מצב מסויים או בהשלכותיו. הכחשה יכולה להתבטא גם בהתעלמות מפריטי מידע או מביטולים חשיבותם. דוגמה טובה לכך, ניתן למצוא במערכות יחסים זוגיות שמדשדשות אל סופן. לפעמים, בזמן שלכל הסובבים כבר ברור שמערכת היחסים מתפרקת, דווקא בני הזוג עצמם מסרבים לראות את המציאות ונדהמים, לבסוף, כשהפרידה אכן קורית. במרבית המקרים, מנגנון זה ישמש את האדם לזמן קצר. אבל אם ההכחשה תמשך זמן רב היא עלולה לגרור איתה פגיעה תפקודית ורגשית באופן משמעותי. חשבו, למשל, על אדם שמסרב לקלוט כי העסק שלו קורס או כי ארוסתו לעולם לא תשוב להיות איתו.

פיצול:

בכל בן אדם יש צדדים שניתן לזהותם, ביחס אלינו, כטובים או כרעים. התנהגותו של האחר עשויה להפחית מהסבל שלי או להגבירו, לגרוע מהעונג שלי או להעמיק אותו. אדם בוגר מצליח לראות בסובבים אותו תמונה מורכבת של איכויות, שאת חלקן הוא מעריך ומחלקן הוא סולד. לפי התיאורתיקנית הבריטית, מלאני קליין, אנשים שמשתמשים במגנון הפיצול, נוטים לזהות איכות אבסולוטית אחת בכל בן אדם, ולקטלגו כרוע מוחלט או כטוּב מוחלט. הורים שלא נזהרים, עשויים לתמוך ולחזק את הנטיה הזו אצל ילדיהם כך שתווצר תבנית לפיה הורה אחד הוא הטוב ואילו האחר הוא הרע. אם יוצא לכם, לעתים, לראות אדם מסויים כהתגלמות הרוע, וזה יכול להיות אפילו כלפי מישהו שחיבבתם עד לפני כמה רגעים, יתכן ואתם עושים שימוש במנגנון זה.

הפנמה:

מנגנון הגנה זה מתאר מצב שבו אדם מפנים אל תוכו תכונות או רגשות ששייכות לאדם אחר, כאילו הן שייכות לעצמו. כשילדים מבצעים חיקוי פעולותיהם של מבוגרים, כמו ילדה שנושאת את התיק של אמה או ילד שמכניס את רגליו לנעליו הגדולות של אביו, זו פעולה שבדרך כלל מצחיקה אותנו. אבל מה שמצחיק במבט ראשון מקבל משמעות עמוקה כשמבינים שבמעשים סמליים אלו, הילדים מפנימים אל תוכם גם את תכונותיהם של המבוגרים אליהם אותם הם מחקים.

אצלנו המבוגרים, לפעמים קורה, שמתוך צורך להעצים את עצמנו אנו נוטים לייחס לעצמנו תכונות או מאפיינים שאינם באמת שלנו. זה יכול להיות מרצה כריזמטי, אמן מצליח או מנטור שמוביל אותנו לצמיחה אישית. מנגנון ההפנמה כל כך עוצמתי, שהוא יכול לפעול מעצם העובדה שאנחנו נמצאים בקרבת האדם המופנם.

אומניפוטנטיות:

המילה הארוכה הזו מתארת מצב שבו האדם תופס את עצמו ככל יכול. זהו מצב שנתפס כבריא בתקופת הינקות. לפי  התיאורתיקן המבריק, דונלד וויניקוט, תינוקות אינם מבינים, עד שלב מסויים, כי ישנה נפרדות בינם לבין האובייקטים החיצוניים. כאשר תינוק בוכה בשל תחושת הרעב המציקה, הוא מאמין כי הבכי שלו הוא שיצר את הפטמה ואת החלב המשביע הנוזל מתוכה. תפיסה זו מעצימה את התינוק. אולם בשלב מאוחר יותר, התינוק לומד את גבולותיו ומעניק את תכונת הכל יכולות להוריו, עד שגם דימוי זה נסדק.

מבוגרים עשויים להשתמש במנגנון הגנה זו דווקא בעת יאוש. דימוי עצמי של כל יכולות יכול לגונן עלינו מפני קריסה דווקא כשאין ביכולתנו לעשות דבר כנגד איום או קושי.

הגנות מסדר גבוה

תגובת היפוך:

לעתים, יש בנו כמיהות או דחפים שאיננו יכולים לקבל כי הם חלק מאתנו. זה עשוי לקרות משום שהם עומדים בסתירה לדרישות חברתיות או משום שאדם שהתנהג כך בעברנו, עורר בנו סלידה. שימוש במנגנון זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגות הפוכה מהדחף המקורי. התואר ‘מתחסד’ בדרך כלל מוענק לאדם שאנו חושדים בו כי האידיאלים שהוא מציג כלפי חוץ הפוכים מרגשותיו או עמדותיו האותנטיות.

הדחקה:

מנגנון זה הינו אולי מנגנון ההגנה היעיל ביותר, ועל כן גם מצויה בו סכנה. כאשר ישנו שימוש במנגנון זה, אין כלל גישה לפריט המידע, לדחף או לאירוע המודחקים. מתוך צורך עז להגן על עצמנו מפני התוכן המאיים, אנו יוצרים קו הגנה שאטימותו איתנה. סגירותו של התוכן מפני המודע איננה פתרון בריא בהיבטים רבים, שכן שימור ההגנה תזלול אנרגיה רבה מהאורגניזם. אף על פי כן, במצבים מסויימים, כמו לאחר אירוע טראומתי, שימוש במנגנון ההדחקה הינו הכרחי לשמירת האיזון הנפשי של האדם.

אינטלקטואליזציה:

התמודדות עם רגשות חשופים איננה תמיד דבר פשוט. כשאנשים מתייחסים בצורה אינטלקטואלית אל תכנים רגשיים מכאיבים ומאיימים הם פועלים באמצעות מנגנון זה. דוגמה פופולארית לכך היא של אדם הקורא ולומד על מחלה של אדם קרוב כדרך להתמודד עם הכאב. אפשר לזהות זאת גם באנשים שמדברים על הקושי שלהם באמצעות מושגים תיאורתיים, פילוספיים או מדעיים.

רציונליזציה:

החוויה הרגשית עשויה להיות נטולת פשר. מתן הסבר הגיוני, לכאורה, לתהליכים ותגובות רגשיות עשוי לרכך התנסויות מכאיבות או מבלבלות. אנו עשויים להגיב לדחיה ממקום עבודה אליו ניסיתו להתקבל בנימוק כי “ממילא לא רצינו להיכנס לתחום”. תגובה שכזו מייצרת ריחוק מהחוויה הרגשית הגולמית ומאפשרת לנו לשמור על הדימוי העצמי מפגיעה.

הזדהות:

מנגנון ההזדהות מתאר מצב שבו אנו חווים את האחר כהמשך שלנו, ומתוך כך אנו חשים בהתרחבות ובעוצמה שאינם באמת שלנו. הורה שחווה את הצלחותיו של ילדו כהצלחותיו שלו ונזיר שמרגיש עצמו מואר בשל הארתו של הגורו, הן דוגמאות לכך. זהו מנגנון הגנה שבו הגבולות שבין האדם המזדהה ובין האדם שעמו מזדהים אינן ברורות, אבל טשטוש הגבולות הזה הוא רק לעתים רחוקות הדדי.

סובלימציה:

מנגנון הסובלימציה, ‘עידון’ בעברית, הינו מנגנון ההגנה הבריא והבוגר ביותר: זוהי המרה וביטוי מעודן של התכנים המאיימים ומעוררי החרדה. מנגנון זה מאפשר לייעל את האנרגיה שדחוסה באותם תכנים או דחפים ולהשקיע אותה בפעילות מטיבה במקום שתכביד על האורגניזם. למשל, יצר מיני ניתן לעדן באמצעות יצירה אֹמנתית ותקפנות דרך פעילות ספורטיבית. באמצעות עידון, ניתן לתת ביטוי בלתי מזיק לאותם תכנים ודחפים שאחרת היו נדחקים במחשכי לא מודע במצב הטוב או פורצים בצורה חולנית, בהעדר מערך הגנות חזק מספיק, במצב הפחות טוב.

מנגנוני הגנה במפגש הטיפולי

בטיפול לפי הגישה הפסיכודינמית קיים סיכוי גבוה שהתהליך יכלול התייחסות למנגנוני ההגנה. התייחסות זו תכלול את זיהויים של ההגנות, חיזוק מנגונים בריאים להתמודד עם התכנים המאיימים ופירוקן של ההגנות, כאשר המטופל בשל לכך. בהקשר זה, ניתן לתאר את התהליך הטיפולי כך: שתפקיד ההגנות הינו לשמור על ה’אני’ מפני תכנים מאיימים מהלא מודע ואילו תפקיד הטיפול הינו לחזק את ה’אני’ כך שהמטופל יוכל להתמודד עם התכנים הללו וישמור על יציבותו הנפשית לאחר הצפתם.

המטפל יכול לסייע רבות למטופל בזיהוי של אותם מנגנונים, שכן מעצם טבעם הם אינם גלויים לעיני המטופל. עיניו של המטפל משמשים, בעצם, כהרחבה לתודעתו של המטופל וכגורם נוסף ומקצועי אשר מפנה את כל תשומת ליבו, בשעת הטיפול, לתהליכים גלויים וסמויים המתחוללים בנפש המטופל.

לסיכום

אפשר להניח, באופן כללי, שלזיהוי מנגנוני ההגנה יש חלק גדול בתהליך הטיפולי, אך שום תהליך אינו מסתכם רק בזה. כמו כן, עלינו לזכור שהתפקיד של מנגוננים אלה, הינו הגנה. ועל כן, יש לכבדם. מטפלים מקצועיים נוקטים בזהירות רבה כאשר הם ניגשים לטפל בהם.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.