חרדה הורית: האם אני סובל ממנה ואיך להקל?

“קיבלתי אבחנה בתור נערה כמתמודדת עם חרדה חברתית וחרדה מוכללת, כל דבר היה מעורר בי טריגר לפאניקה: קבלת החלטות, אנשים והצלחה בלימודים. עם הזמן, הצלחתי ללמוד אסטרטגיות להתמודדות עם החרדה, אבל אז הגיעו הילדים. כשהרהרתי על מה אומר בשבילי להיות אמא, על המתנות והקשיים, לקחתי בחשבון את החרדה שלי אבל למה שעמד לבוא לא הייתי מוכנה.

כל פעם כשילדתי ילד נוסף, הווליום וההצפה עלו. העובדה שיש גמדים קטנים שזקוקים לי למילוי צרכיהם באופן תמידי העלאה את סף החרדה בחיים שלי, והשאיר אותי חנוקה.

עם הזמן, נאלצתי ללמוד להתמודד עם החרדה שהאימהות הביאה לי, הצלחתי לראות את הברכה שהחרדה הביאה לחיי, מה היא רצתה לספר לי על עצמי וקיבלתי כמה כלים משני חיים לגדול בתור אדם והורה, דרך הטיפול הרגשי.” (ק’, מטופלת)

במאמר זה נספר הכל על חרדה הורית ובעיקר איך אפשר להתמודד איתה.

איזה חרדות יש להורים?

אף אחד לא באמת יכול להכין אותנו להורות, גידול הילדים כרוך בהרבה אי ודאות וזו עלולה להכניס אותנו לחרדה.

במקרים מסוימים החרדה היא נטייה אישיותית שהייתה שם לפני ההורות ומתגברת יחד איתה. הגורמים משתנים מהורה להורה, הבולטים ביניהם:

• התפתחות הילד: חרדה שהילד לא יתפתח כראוי
• בריאותו של הילד: לחץ גדול סביב כל שינוי בריאותי קטן אצל הילד.
• נושא חברתי: שלילד לא יהיו חברים, שיתקשה להשתלב
• חרדות נוספות שקשורות לתפקוד ושגרה: סביב נושא המזון וההזנה של הילד, שינה,
• נושאים רגשיים.

חרדה של הורים יכולה להופיע בצורה של מחשבות טורדניות ופסימיות סביב תרחישים שעלולים לקרות לילדיהם, לפעמים החוויה תהיה מלווה בהתקפי פאניקה, תחושות של סטרס ולחץ ותסמינים גופניים המלווים אליהם כמו דפיקות לב מואצות, הזעה, פגיעה בשינה, חוסר שקט ועוד.

למה יש להורים חרדות?

חרדה אצל הורים היא טבע אנושי, מעטים מאד האנשים שהורות לא שינתה אותם והפעילה אצלהם את המנגנונים שנועדו להגן ולשמור על משפחתם. כמובן שמעבר לכך, יש גם לא מעט סיבות ספציפיות וטריגרים שעלולים לעורר חרדה הורית:

• היסטוריה של הפרעת נפש אצל ההורה
• עיכוב התפתחותי/ התנהגותי/ ביישנות בילדות אצל הילד
• אירועי חיים מלחיצים ושליליים שקרו להורה ו/או לילד ו/או לשניהם
• התמודדות עם היסטוריית חרדה בעבר אצל ההורה או קרובי משפחה
• מצבים רפואיים ופיזיים עלולים לגרום להחמרת תסמיני החרדה (למשל, חוסר איזון בבלוטת התריס)
• השוואה כפייתית של הילד עם ילדים אחרים כדי לדעת האם הילד עומד בנורמות המקובלות

ויש גם בשורה טובה בעיקר לאימהות:  חרדה לאחר לידה לא בהכרח תנבא הורות חרדתית לפי מחקר. [1]

האם אני הורה חרדתי?

לחרדה יש נטייה לגרום לנו לפתח דפוסי התנהגות שונים שמגבילים אותנו ובמקרה הזה, גם את הילדים. לפעמים לא נהיה מספיק מודעים וערים למה שהחרדה ההורית גורמת לנו או שנעדיף שלא להכיר בהשלכות שלה. הנה כמה מהסימנים שמעידים על חרדה הורית:

הימנעות וגוננות יתר

נסיון למנוע מהילד פעילויות שונות כדי לגונן עליו דבר שמצר צעדיו ומגביל את הילד מאד. כמובן שיש למנוע מהילד מה שנראה לנו מסוכן אבל כאשר זה יוצא מפרופורציה זה פוגע בחופש של הילד ומונע ממנו להתחזק ולהכיר בכוחות של עצמו מול העולם. למשל, למנוע מילד לנסוע באוטובוס מתוך הפחד מתרחישים שיקרו לו משהו ומישהו יפגע בו.

עיסוק בלתי פוסק בדאגה לילדים

לפעמים כשיש חרדה היא מציפה אותנו ואנחנו מרגישים דחף לדבר אותה כדי “לפתור” אותה. יש מקרים בהם הורים מדברים על החרדה שלהם כלפיי הילדים בפניהם כי הם חושבים שהם לא שומעים או לא מפנימים אבל באמת היא שזה מצב שצריך להיזהר ממנו כי החרדות האלה בקלות יכולות לעבור לילדים.

פגיעה בתפקוד הבית והמשפחה

כאשר ההורה חרד כולם מרגישים את זה בבית, האווירה עלולה להיות לחוצה, לעיתים זה יוצר ריבים ומתיחויות ועלול לחבל ביחסים עם הילדים ועם בן או בת הזוג.

ההשפעה של חרדה הורית על הילדים

לגדול לצד הורה שמתמודד עם חרדה עלול להיות חוויה לא פשוטה שמשפיעה עמוקות על אישיות וחיי הילד. התמודדות עם הפרעת חרדה נוטה להיות גורם שעובר בין בני משפחה בצורה נלמדת וגנטית. ילדים להורים עם נטייה לחרדה נוטים לפתח הפרעות חרדה פי 5-7 מאשר אצל ילדים להורים ללא חרדות.  לשני הגורמים – תורשה והעברה בין דורית יש השפעה על העברה של הנטייה לחרדה לילדים.

האופן בו הילד יושפע מהחרדה תלוי בסוג החרדה שההורה מתמודד איתה, למשל:

• ילדים שגדלים עם הורה שמתמודד עם חרדה חברתית עלולים לגדול מתוך אמונות שונות של ההורה על אנשים וחברה כמו למשל: “הם רק רוצים להרע לי” “אני לא אהוב ולא רצוי חברתית”. זה רלוונטי בעיקר אם ההורה לא עושה ניסיונות אקטיביים לצאת מאזורי הנוחות ולהירפא מחרדה שמנהלת אותו, אם לא עבור עצמו אז לטובת רווחת הילדים. הילד סופג את הקושי החברתי ומפנים את האמונות של ההורה ורואה דרך “המשקפיים” האלה את החברה ואת קבוצת בני גילו.
• הורה הסובל מהפרעת חרדה מוכללת עלול לראות מצבים כמאיים באופן לא הגיוני או מידתי למציאות, ולעורר את אותה חרדה בילד, כתוצאה מהתגובה הזו.
• גם במקרים של פוביות שונות למשל מנחשים או חרקים, נהיגה או טיסה, כאשר ההורה לא מתמודד עם החרדה שלו, ומגיב באופן חסר שליטה לגורם המאיים ליד הילד ישנו סיכוי גבוה שהילד יאמץ את הפוביה.

מתי הדאגות עוברות את הגבול?

הכוונה שלכם נובעת ממקום טוב ומגונן, זה ברור, אתם רוצים שהילדים יהיו זהירים ורוצים לשמור ולגונן, אבל לפעמים כדאי לדעת מתי החרדה משתלטת עליכם, מנהלת את חיי הילדים ופוגעת בהם ובכם.

אם זיהיתם ש:

• החרדה שלכם פוגעת באיכות חייהם של הילדים, בחופש שלהם, אתם מונעים מהם ללכת למקומות בצורה מוגזמת ומספרים להם תרחישי אימה שלכם שגורמים להם להימנע מלעשות דברים שהם רוצים.
• החרדה שלכם עוברת לילדים, הם מבטאים אותה באופנים שונים ממכם אולי אבל ייתכן ומדובר בחרדה שנובעת מתוך החרדה שלכם. ילדים עלולים לבטא את החרדה שהעברתם להם על ידי התנהגות, מיחושי גוף דמויי מחלה, רצון להימנע מלצאת מהבית או מללכת לבית הספר.
• החרדה פוגעת בתפקוד שלך ושל בן הזוג שלך. זה יכול לכלול תפקודים בסיסיים, חוסר חשק מיני, ותחושות של ירידה של בטחון עצמי.

התמודדות עם חרדות אצל הורים

הורים בעלי חרדות יכולים להרגיש אשמה על כך שילדיהם חשופים לחרדה שלהם, וחוסר אונים או בלבול לגביי דרכי ההתמודדות ומניעת ההעברת החרדה לילדים. הבשורות הטובות הן שיש מה לעשות ותוכלו להתחיל כבר עכשיו:

• בכל מה שנוגע לחרדות, והתמודדות עם רגשות קשים באופן כללי, הקבלה והחמלה העצמית היא המפתח הכי חשוב, ראשית- לא לשפוט את עצמכם. תתחילו להתייחס לעצמכם בצורה סבלנית ומקבלת כמו שמתייחסים לאדם אהוב ויקר לכם, כמו היחס שאתם מעניקים לילדכם.

• תנו לילדים “להתאוורר” ממכם, גם אם להיפרד מהם מעורר בכם חרדה. שלחו אותם לחוגים שהם אוהבים, לחברים וכדומה. גם כשאתם איתם אפשרו להם מרחב למשל בגן השעשועים, התרחקו מהם מעט. לפעמים היחס שלהם כלפי עולם משתנה לגמרי כשאתם לא בסביבה.

• תחלקו עם אחרים: הזמינו הורים וילדים אחרים הביתה יותר, צרו קשרים משמעותיים עם הורים אחרים והציעו להם מרחב של שיתוף כנה. יש נחמה גדולה בביחד. הילדים יתרמו משינוי אוירה בבית ואתם גם.

• תנסו להבין איפה אתם עומדים ביחס לאחרים: התבוננו על תגובות של הורים אחרים, אין זה אומר שמה שהם עושים הוא “נכון יותר” כי אין דבר כזה, אבל ניתן ללמוד הרבה ולקבל השראה חיובית מדרכיהם של הורים אחרים לנהל את החרדה או הדאגה ההורית שלהם (כי לרובם יש מידה מסוימת ממנה).

• ייעוץ מקצועי: אם נראה שהחרדה משתלטת עליכם ומנהלת את סדר היום בבית, חשוב מאד “לשים את הבושה בצד” לפנות לעזרה מקצועית. הדרכת הורים יכולה לחולל פלאים בחייכם ובעיקר בחיי הילדים.

• טיפול רגשי: הורים שמטפלים בעצמם עשויים להיות הרבה יותר פנויים רגשית לילדיהם ולגדל אותם תוך רווחה גדולה יותר. מצאו מטפל רגשי שאליו אתם מתחברים והתחילו טיפול רגשי או פסיכולוגי שיקל עליכם ועל כל בני הבית.

זכרו שאינכם לבד, הורים רבים עברו ועוברים את מה שאתם, אל תהססו לפנות לקבלת עזרה על מנת להקל על עצמכם ועל ילדיכם.

כאשר אנחנו נמצאים בקשר עם חרדה, מכל סוג שהוא ובפרט חרדה הורית, ולא מופעלים ממנה באופן אוטומטי יש לנו יותר חופש ומרחב כל פעם היא שמתעוררת. בטיפול או הדרכת הורים אפשר לעבור תהליך משמעותי ומשנה חיים מול חרדה ולצמוח בתור בני אדם והורים.

מכון חיבורים מזמין אתכם לעבור הדרכת הורים או טיפול רגשי. מטפלי המכון מנוסים בהגשת עזרה במקרים של חרדה אצל הורים, הם עברו הכשרות מעמיקות, בעלי נסיון קליני עשיר ובעלי תארים מתקדמים בתחום.

מזמינים אתכם לשאול כל שאלה.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.