אשמה- איך מתמודדים עם רגשות אשם?

תוכן עניינים

 מה ההבדל בין אשמה לבושה?

לרגשות הבושה והאשמה יש הרבה במשותף: הם רגשות מודעים לעצמם – המתעוררים באמצעות רפלקציה על האופן שבו נהגנו באירוע רלוונטי, ויכולים לרמז על ההשקפה העצמית ועל ההערכה העצמית של האדם; הם כרוכים בהערכות עצמיות שליליות וברגשות מצוקה הנגרמים כתוצאה מהכישלונות או מהחטאים הנתפסים של האדם; הם מתואמים מאוד זה עם זה, ולעתים קרובות מתקיימים במקביל ועשויים לעורר התנהגות פרו-חברתית ו/או התנהגות של הגנה עצמית.
עם זאת, רוב החוקרים מסכימים כי ניתן להבדיל בושה ואשמה, וכי ההבדלים ביניהן חשובים. כפי שציינו במאמר על רגשות, ישנה חשיבות גדולה לזיהוי נכון של הרגשות שלנו ולהבנה שלהם, שכן לרגשות יש תפקיד משמעותי בחיינו – הם מספקים לנו מידע חשוב על הסביבה, ועוזרים לנו להעריך מצבים שונים ולבחור תגובה הולמת. חוקרים שונים מתחום הפסיכולוגיה הציעו הבחנות שונות בין בושה לאשמה, במאמר זה אנחנו נתרכז בהבחנה שניתנה ע”י מריה מיסלי וכריסטיאנו קסטלפרנצ’י (Miceli & Castelfranchi, 2018).

מהי אשמה?

אשמה היא רגש לא נעים המרמז על הערכה עצמית שלילית מול אמות המידה המוסריות של האדם. הערכה מוסרית מתייחסת להתנהגות, למטרות, לאמונות או לתכונות שלנו, לאמונה שהן ניתנות לשינוי ע”י מאמץ, ולהבנה שאנחנו אחראיים להן. ההערכה תהיה חיובית או שלילית בהתאם לאיכות המועילה או המזיקה המיוחסת להתנהגות, למטרות, לאמונות ולתכונות אלו. האשמה נובעת מהערכה שלילית ומתתחושת אחריות על עוול (ממשי או פוטנציאלי) לאחר.
אשמה מרמזת על תפיסה של כוח ונכונות להזיק, על התייחסות לעצמי כאל מי שבוחר להפר את אמות המידה המוסריות של האדם, והיא עשויה להניע התנהגות מתקנת או ענישה עצמית.

מהי בושה?

בושה היא רגש לא נעים המרמז על הערכה עצמית של חוסר התאמה וחוסר יכולת לעמוד בסטנדרטים של העצמי האידיאלי של האדם. הבושה אינה מתמקדת בנושאי אחריות, היא אינה נובעת מתחושת האחריות שיש לנו לגבי נזק שנגרם לאחר, אלא היא ממוקדת בעצמי ועוסקת בהיבט הלא מוסרי או ה”לא-אסתטי” של ההערכה העצמית של האדם, בכך שתוצאה שלילית (כגון גרימת נזק) חושפת את הפגמים בעצמי ואת הפערים בין ההתנהגות בפועל לבין האני האידיאלי הרצוי. הבושה נובעת מחוסר הלימה בין העצמי הממשי (שנתפס כלא מספיק טוב) לרצונותיו או לשאיפותיו של האדם ולהגדרתו של עצמי אידאלי (טוב וראוי).
בושה מרמזת על תפיסה של חוסר כוח לעמוד בסטנדרטים של העצמי האידיאלי, והיא עשויה להניע נסיגה או לחלופין מאמצים מוגברים (לעתים עד כדי פיצוי יתר) בבניית הזהות שאליה שואף האדם.

מדוע אנו מרגישים רגשות אשם ובושה?

רגשות אשם מתעוררים כאשר אנחנו מרגישים אחריות על פגיעה או על נזק שעשוי להיגרם, והם מתייחסים לשיפוט שלילי של העצמי ביחס לנזק שנגרם (או עשוי להיגרם) לאחר. הגורמים השכיחים ביותר לאשמה הם אי-עמידה בהתחייבויות, שקרים, הזנחת אדם יקר ובגידה. המקור לרגשות האשם הוא באיכפתיות לאחר, בהכרה בכוח שיש לנו וביכולת שלנו להשפיע על מצבו של הזולת ובהבנה שאנחנו אחראיים על איך שאנחנו פועלים בעולם. האשמה נובעת מרפלקציה עצמית על ערכי מוסר מופנמים, תפקידה ליידע אותנו כאשר באמת עשינו עוול לאחר ולגרום לנו לפעול בכדי לתקן את העוול ולשמור על יחסים טובים עם האחר וגם עם העצמי.
רגשות בושה מתעוררים כאשר אנחנו חווים חוסר התאמה בין העצמי הממשי לעצמי הרצוי, והם מתייחסים לשיפוט שלילי של העצמי ביחס לסטנדרטים רצויים. האירועים השכיחים ביותר שמעוררים בושה הם אי עמידה בציפיות של אחרים או של האדם עצמו, ביצועים גרועים, והפגנת התנהגות לא הולמת תפקיד או מעמד. המקור לרגשות הבושה הוא בפער שנחשף בין העצמי האמיתי לעצמי הרצוי, מחוסר כוח ויכולת להתגבר על הפער, ומכך שפער זה עשוי להתגלות לסביבה. הבושה נובעת מהסתכלות על העצמי ושיפוט של העצמי דרך עייני האחר וערכי המוסר (או הנורמות) החיצוניים. אנחנו יכולים להתבייש בעוולות שלנו וגם בפגמים שאינם באשמתנו – למשל להעריך את עצמנו כמכוערים ולהתבייש במראה שלנו (שאינו תואם את המראה האידאלי הרצוי לנו).
כאן עובר הגבול
רגשות אשמה ובושה עשויים להתעורר אצל כולנו ביחס לתקריות ולאירועים ספציפיים, אך יש כאלו שנוטים יותר לחוות רגשות של בושה או אשמה במגוון מצבים ולאורך זמן. אשמה מתמשכת ולא מסתגלת כרוכה בתחושות אחריות בלתי הולמות או מוגזמות לאירועים בלתי נשלטים, ובתחושת אשמה כללית שאינה קשורה להקשרים ספציפיים. הן בושה והן אשמה עלולות להיחוות כבלתי רצויות או כמצבים רגשיים אברסיביים שמעוררים סלידה, כאב וחרדה, ועל כן נרצה לפעול על מנת להשכיח רגשות אלו. אשמה עשויה להוביל ללחץ נפשי ולצורך בפעולה מתקנת כדי לשפר את ההערכה העצמית, ועלולה לגרום לנו לפעול למען האחר, גם על חשבון צרכי העצמי, או לפעול נגד העצמי כאקט של ענישה. התגובות לבושה בדרך כלל כוללות נסיגה, כניעה, הימנעות וניסיונות להסתתר או להסתיר את הפגמים הנתפסים של האדם, או לחלופין מאמצים מוגברים להתאים את ההתנהגות ואת ההופעה שלנו לעצמי האידאלי, עד כדי שחיקה נפשית (Burnout), תשישות מתמשכת ותחושת ניתוק מהעצמי.
ההשפעה על אשמה מתמשכת על חיינו
חוויות מתמשכות של בושה ושל אשמה משפיעות לרעה על הדימוי העצמי ועל הרווחה הנפשית, ועשויות לעמוד בבסיסם של מגוון קשיים פסיכולוגיים. אשמה מתמשכת מעוררת חרדה וצורך עז בוודאות, ומייצרת לעתים קרובות חיפוש ביטחון כפייתי, או נסיון כפייתי לתקן עוולות. חווית האשמה שכיחה ב-PTSD, ואשמה לא הולמת היא קריטריון אבחוני של הפרעה זו. בושה מתמשכת מעוררת חרדת נטישה ותחושת ניכור, וקשורה קשר הדוק לדיכאון, לפסיכוזה, להפרעות אכילה ולסיכון לפגיעה עצמית.

איך מתמודדים מכאן?

השלב הראשון בטיפול ברגשות אשמה ובושה, הוא זיהוי והכרה של הרגשות האלה והגורמים המשפיעים עליהם, באמצעות תרגול של הפניית הקשב פנימה , ניתוח מודע של הרגשות ושל המחשבות שלנו וזיהוי של האירועים שמעוררים אותם. העיבוד של רגשות האשמה והבושה יכלול הערכה מחדש של התגובות שלנו ושינוי הדרגתי בפרשנות שאנחנו מייחסים לאירועים שונים ובתגובות שלנו לאירועים אלה.
טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) וטיפול ממוקד חמלה (CFT), עשויים להיות מועילים במיוחד במאבק בהשפעות המערערות של ייחוס והתנהגות הקשורים לבושה ולאשמה.

לסיכום

בושה ואשמה הם רגשות לא נעימים הכרוכים בהערכות עצמיות שליליות וברגשות מצוקה, ונגרמים כתוצאה מהכישלונות או מהחטאים הנתפסים של האדם. הם מתואמים מאוד זה עם זה, ולעתים קרובות מתקיימים במקביל ועשויים לעורר התנהגות פרו-חברתית ו/או התנהגות של הגנה עצמית.
אשמה מרמזת על תפיסה של כוח ונכונות להזיק, על הערכה עצמית שלילית, והתייחסות לעצמי כאל מי שבוחר להפר את אמות המידה המוסריות, ואילו הבושה מרמזת על תפיסה של חוסר כוח, חוסר התאמה וחוסר יכולת לעמוד בסטנדרטים של העצמי האידיאלי.
רגשות אשמה ובושה עשויים להתעורר אצל כולנו ביחס לתקריות ולאירועים ספציפיים, אך יש כאלו שנוטים יותר לחוות רגשות של בושה או אשמה במגוון מצבים ולאורך זמן. חוויות מתמשכות של בושה ושל אשמה משפיעות לרעה על הדימוי העצמי ועל הרווחה הנפשית, ועשויות לעמוד בבסיסם של מגוון קשיים פסיכולוגיים. אשמה מתמשכת מעוררת חרדה וצורך עז בוודאות, ובושה מתמשכת מעוררת חרדת נטישה ותחושת ניכור.
גם במכון חיבורים תהליך הטיפול ברגשות אשמה ובושה כולל זיהוי והכרה של רגשות אלה והגורמים המשפיעים עליהם, ניתוח מודע של הרגשות ושל המחשבות שלנו וזיהוי של האירועים שמעוררים אותם, עיבוד של רגשות האשמה והבושה, הערכה מחדש של התגובות שלנו ושינוי בפרשנות שאנחנו מייחסים לאירועים שונים ובתגובות שלנו לאירועים אלה. טיפול בגישת ACTמזמין את המטופל לנסח את ערכיו, לפעול באופן שמחויב להם, לפתח יכולת טובה יותר להרגיש גם רגשות לא נעימים, ללמוד לקבלם ולפעול ביחד עמם על מנת לשפר את הרווחה הרגשית, את מערכות היחסים ואת התפקוד בחיי היום-יום.

בצוות של מכון חיבורים ישנם מטפלים ומטפלות עם נסיון רב בטיפול באמצעות מיינדפולנס וטיפול מבוסס חמלה. טיפולים אלו מאפשרים תהליך של קבלה עצמית המפתחת הבנה אחרת והתמודדות אחרת עם רגשות אשמה. נשמח לייעץ ולהתאים לכם.ן את המטפל או המטפלת המתאימים מהצוות שלנו.

שאלות ותשובות

מקורות

Cândea, D.-M., & Szentagotai-Tătar, A. (2018). Shame-proneness, guilt-proneness and anxiety symptoms: A meta-analysis. Journal of Anxiety Disorders, 58, 78–106. https://doi.org/https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2018.07.005

López-Castro, T., Saraiya, T., Zumberg-Smith, K., & Dambreville, N. (2019). Association Between Shame and Posttraumatic Stress Disorder: A Meta-Analysis. Journal of Traumatic Stress, 32(4), 484–495. https://doi.org/10.1002/JTS.22411

Miceli, M., & Castelfranchi, C. (2018). Reconsidering the Differences Between Shame and Guilt. Europe’s Journal of Psychology, 14(3), 710. https://doi.org/10.5964/EJOP.V14I3.1564

Sheehy, K., Noureen, A., Khaliq, A., Dhingra, K., Husain, N., Pontin, E. E., Cawley, R., & Taylor, P. J. (2019). An examination of the relationship between shame, guilt and self-harm: A systematic review and meta-analysis. Clinical Psychology Review, 73, 101779. https://doi.org/10.1016/J.CPR.2019.101779

Slepian, M. L., Kirby, J. N., & Kalokerinos, E. K. (2019). Shame, Guilt, and Secrets on the Mind. Emotion. https://doi.org/10.1037/emo0000542

 

אנחנו כאן בשבילכם

אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים

דילוג לתוכן