“הכל התערבב לי ביחד, חוויתי את החיים מאיזה מרחק מוזר עם משקל עצום של כאב מתמיד בחזה שלי”, מספרת גילה בת ה-47, “הרגשתי שאין לי יותר מה לעשות פה בחיים האלה ולא היה את מי לשתף”.
“הגעתי למצב שאני מעדיף לסיים את החיים שלי, התחלתי אפילו לדמיין איך אני הולך לעשות את זה”, אומר עידן בן ה-17, “זה היה קשה אבל המחשבות לסיים את הכל הקלו עלי, חשבתי לעצמי שהנה הסבל יכול להיגמר אם רק ארצה”.
מחשבות אובדניות יכולות להיות קשות מנשוא להתמודדות, בפרט בחברה שמביעה אי נוחות מול תופעת האובדנות.
במאמר זה נרצה לשפוך אור על תופעת האובדנות, נלמד להכיר אותה מבפנים ולגלות שגם כאשר אנחנו מרגישים שהלכנו לאיבוד, אפשר לקבל עזרה ולמצוא את הדרך חזרה.
לרוב כשאדם מביא קץ לחייו רוצה לסיים את הסבל שהוא חווה, בין אם בעקבות משבר או התמודדות קשה כלשהי בחייו.
חלק מניסיונות ההתאבדות נעשים על ידי אנשים הסובלים מדכאון קליני מז’ורי, מצב נפשי מתמשך המתבטא בתסמינים פיזיים כמו הפרעות שינה ועלייה במשקל.
לעתים ניסיון התאבדות מתרחש בעת התקף פסיכוטי, בו האדם חווה כאוס פנימי שעשוי להיות מלווה במחשבות שווא והזיות. זהו התקף שיכול להגרם עקב הפרעות נפשיות שונות או בעקבות טריגר מסויים כמו לחץ מאד גדול או שימוש במשני תודעה.
הרבה מניסיונות ההתאבדות הם קריאה לעזרה, זו הדרך של אדם לומר, “זהו זה, אני לא מסוגל יותר הגעתי לקצה שלי”.
לעתים המשאלה של אדם כזה היא לא לסיים את החיים עצמם, אלא את הסבל, לשים קץ לחלק בו שמכאיב לו מבפנים.
לפעמים מתקיימת המחשבה שמותו יקל על הסבל של הסובבים אותו.
בדרך כלל המחשבה העיקרית המניעה אנשים לשים קץ לחייהם היא “הסבל לא יסתיים לעולם”, כלומר – אובדן מוחלט של תקווה ולכן המוות הוא דרך המוצא היחידה.
קיימים מספרים גורמים שהוכרו כמגבירי מחשבות אובדניות:
על פי דו”ח של משרד הבריאות, בשנים 2000-2009 שמו קץ לחייהם בין 300 ל-400 אנשים בשנה.
נמצא שרוב המתאבדים היו בגילאים 25-44, והתופעה מאפיינת גברים, נשים ואפילו ילדים.
למרות שהתאבדות ונטיות הן תופעות דיי נפוצות, יש נטייה להתעלם ולהסתיר אותן.
יש חשש בחברה להתעמת עם נושא האובדנות, בדומה לחשש שחווה האדם האובדני מול מחשבותיו הקשות.
באופן אירוני, כל תופעה נפשית שאנו מדחיקים עלולה להחמיר.
דווקא ההסכמה לקבל, לשוחח, לאוורר ולשפוך אור על תופעה יכולה לעזור לכולנו להכיר בכך שאנו אנושיים, שכולנו יכולים להתמודד עם פרקי חיים קשים וגם עם מצבים שמעלים בנו מחשבות אובדניות.
הפיכתו של הסבל והמחשבות האובדניות למדוברים מאפשר לאדם שחווה אותם להרגיש פחות חריג, פחות בודד ולהפיח תקווה. שיח פתוח לגביי הנטיות האובדניות בחברה, יכולה לעודד אנשים הסובלים ממנה לפנות לקרובים להם, לשתף ולקבל עזרה.
כשאדם יכול לקבל את תמיכת הסביבה הסיכוי שלו לצאת מתופעת האובדנות גדל לאין שיעור, ואף עולה היכולת שלו להשתמש במשבר כקרש קפיצה וצמיחה בחייו.
לפי סולם קולומביה לדירוג חומרת אובדנות, נחלק את סימני האזהרה לתחושת אובדנות שאינה מסוכנת או אינה מהווה סכנה מיידית, לבין סימנים שמעידים על מצב חרום בו יש כוונת התאבדות עם סכנה מיידית לביצוע.
סימנים אלו מוצגים בדרגה הולכת ועולה ברמת החרום שלה, כאשר בכל אחד מהשלבים ראוי לקבל תמיכה נפשית על מנת שלא לעבור לשלב הבא:
סימנים המצריכים התערבות חירום מיידית:
ליטל הייתה רק בת 11 כשהיא הגיעה לקליניקה. במשך רוב הילדות הצעירה שלה היא זוכרת את עצמה ילדה עצובה והחשיבה את עצמה כחריגה ומוזרה. היא האמינה שאם היא מרגישה כל כך רע כל הזמן אז בטוח משהו לא בסדר איתה, בנוסף לעצב התמידי שהיא סחבה איתה מאז ומתמיד, היא חשה בושה גדולה ומבוכה לגביי מצבה.
ההורים של ליטל חשדו שהיא בדיכאון אבל לא תארו לעצמם עד כמה. מסתבר שכבר זמן מה שיש לה מחשבות אובדניות שרק הגדילו את הקושי שלה להיות בתוך הראש של עצמה.
במפגשי הטיפול ליטל קיבלה כמות גדושה של קירבה אמפתיה ואחרי תקופה ארוכה של בדידות איומה היא חשה שיש מי שמבין אותה, היא יכלה סוף סוף לתת במה למחשבות שלה ולהבין שהם היו שם רק כדי לאותת על כאב עמוק יותר. בעקבות העבודה דרך גישת ה-ACT היא הבינה שאין לה באמת שליטה מלאה על המחשבות שעוברות לה בראש ולכן אף מחשבה לא מעידה על מי שהיא- אלא מספרת סיפור, שאפשר לשמוע מה עומד מאחוריו, למשל “אני רוצה למות” = כואב לי מאד. איפה זה נמצא בגוף? בלב? בחזה? – זהו השיח הפנימי שהיא אימצה בעקבות הטיפול.
בתהליך ממוקד, ליטל פיתחה מערכת יחסים חדשה עם המחשבות והרגשות שלה. היא למדה כיצד לחמול את עצמה ואת התהליך המחשבתי שלה. ליטל גילתה שכשהיא לא נאבקת במחשבות וברגשות שלה, היא חווה יותר שקט, ונינוחות והמחשבות על מוות הלכו ודעכו עד שלא תפסו יותר מקום משמעותי בחייה. לליטל התפנתה אנרגיה מנטאלית ורגשית רבה, ויש לה יותר כוחות לעשות את מה שמסב לה נחמה כמו חברים או ים.
תחושות אובדניות יכולות ללוות אנשים רבים בתקופות שונות של חייהם ואינן נדירות כפי שנדמה לך.
“מכון חיבורים” מציע ליווי יד ביד למתמודדים עם תחושות ומחשבות אובדניות, באמצעות טיפולים נקודתיים ואף ממוקדים כמו ה-ACT המציע תהליך של שינוי מחשבתי, כאשר המטרה היא קבלה עצמית ומציאה מחודשת של תחושת משמעות ומחויבות לעצמנו. האדם לומד להגמיש את יכולות החשיבה שלו, על ידי שינוי השיח הפנימי.
ניתן לאמר שכמעט תמיד הרצון למות מקפל בתוכו רצון לחיות ללא סבל, ולכן בהינתן הכלים הנכונים, פשוטים וישימים, אפשר להגיע למצב מאוזן ואף להשתמש במשבר כמדרגה להתפתחות וצמיחה.
מתאים בעיקר למטופלים שסובלים מהפרעות נפש כרוניות מאובחנות.
על פי סקירה של מגזין הרפואה טיפול קוגניטיבי התנהגותי ייעודי למניעת אובדנות נמצא יעיל להתמודדות עם אובדנות. טיפול זה נחשב קצר מועד, בו לומדים כיצד להתייחס למחשבות ולרגשות ואף להתחבר לערכים ולדברים היקרים שימלאו את חיי המטופל במשמעות.
מתאים בעיקר לליווי אורך לתהליכי עומק של מטופלים שהתייצבו. בטיפול זה ינתן דגש על ברור עומק של הגורמים למצב הנפשי אשר הוביל לאובדנות.
המחשבה שמאפיינת את האובדנות, מקורה באובדן תקווה לשינוי – “אני לא אצא מזה לעולם”.
כשהאדם מזוהה לחלוטין עם המחשבה הזו ולא נותר מקום למחשבות אחרות, הוא בטוח שזו האמת היחידה.
אך מה היה קורה אם היה לומד להתמודד עם המחשבה הטוטאלית הזו? מה אם היה מגלה שניתן להכניס רווח בינו לבין המחשבה? וכיצד הכל היה משתנה אם היה מקבל כלים קונקרטיים להתמודד עם חווית הסבל שלו?
נזכור שבסופו של דבר, כמו כולם – כל אדם שרוצה למות, למעשה רוצה לחיות באופן מלא, ללא הסבל וללא מגבלת המחשבות הכואבות. לא משנה כמה רחוק הגענו במחשבות על המוות, בכל רגע אפשר שוב לבחור בחיים.
במקרים בהם אדם אהוב ויקר לנו שם קץ לחייו, אנחנו זקוקים לתהליך על מנת לעבד ולהתמודד עם האבדן.
כמו בכל אובדן, גם פה אנו צריכים לעבור שלבים של עיבוד, משלב ההלם, עד להפנמה והשלמה עם המצב.
הרבה פעמים התאבדות של אדם קרוב מעוררת זעם רב, במידה והכאב בלתי נסבל ויש קושי להמשיך הלאה חשוב לפנות לאיש מקצוע ולפנות לטיפול על מנת לקבל תמיכה.
תחושת אובדנות עשויה לאפיין אנשים רבים בתקופות שפל בחייהם, ויכולה להתבטא ברצון למות או מחשבות תאורטיות על סיום החיים. לא תמיד תחושת אובדנות מתפתחת לכוונת מימוש אובדנות בפועל.
בשלבים הראשוניים כדאי לקבל עזרה טיפולית על מנת לעבד את החוויה ולמנוע החמרה.
כאשר האדם אינו רואה מוצא כלל ממצבו והמחשבה הראשית שלו היא ש”אין סיכוי שזה ישתנה” הוא עשוי לעבור לשלב של תכנון ממשי לשים קץ לחייו, זהו שלב חרום שיש להתערב בו באופן מיידי עד כדי אשפוז.
נזכור תמיד שהטבע האנושי הוא הרצון לחיות, ולכן הבקשה למות היא לרוב מתוך רצון לחיות חיים מלאים ופחותי סבל. ידיעה זו עוזרת לנו להכיר בכך שישנם טיפולים מצוינים שיכולים לעזור לאדם האובדני לצאת ממצב הקצה ואף לצמוח ממנו.
האם אתם חווים מחשבות אובדניות?
אולי אתם מכירים חבר שמדבר או כותבת ברשת על המחשבות האובדניות שלו?
חווים בדידות מכאיבה ובלתי נסבלת?
יש מזור לסבל וגם כתובת חירום- צלצלו בכל שעה לקו התומך של ער”ן 1201*
בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.
אולי יעניין אותך גם:
רוצים לדבר איתנו?
רח׳ ויסוצקי 4
•
רח׳ דיסנצ'יק 5
•
•
רח׳ אחוזה 142
•
רח' לישנסקי 27
•
•
רח׳ סוקולוב 92
•
ורדינון אליעזר 3
ימי א-ה : 8:00-22:00
•
ימי ו : 8:00-16:00
מכון מומחים לטיפול רגשי הקיים כבר 14 שנים ומציע מגוון טיפולים פסיכולוגיים עם התמחות בטיפול בטראומה, חרדות, OCD, משברים ועוד בשיטות מתקדמות ומוכחות מחקרית. את המכון מוביל צוות של מעל 60 מטפלים בפריסה ארצית, בעלי תואר שני טיפולי ו/או דוקטורט בפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ופסיכותרפיה – לכולם אישור ממשרד הבריאות/משרד החינוך. עקבו אחרינו גם ברשתות החברתיות
מכון פסיכולוגי מהמובילים בארץ, המציע מגוון טיפולים פסיכולוגיים עם התמחות בטיפול בדיכאון ובחרדות בשיטות מתקדמות ומוכחות מחקרית. את המכון מוביל צוות של מעל 40 מטפלים בפריסה ארצית, בעלי תואר שני ו/או דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית או פסיכותרפיסטים – לכולם אישור ממשרד הבריאות/משרד החינוך.
© 2022 מכון חיבורים, כל הזכויות שמורות | ריגו-מרקטינג קידום אתרים אורגני
אנחנו כאן בשבילכם
אין סיבה לסבול, השאירו פרטים ואנו נחזור אלייך עם מידע על טיפול מתאים
