התמכרות לריגושים

חיים ללא ריגוש עשויים להיות משמימים והחיפוש אחר הריגוש הוא טבעי לחלוטין. רוב האנשים יעדיפו לעשות דבר שמעורר בהם ריגוש על פני מה שנתפס בעיניהם כמשעמם. אצל אדם בריא, הריגוש יכול להוות מעין מצפן: למי אני נמשך? מה אני רוצה לעשות? מהם תחומי העניין שלי?

ישנו קו דק, בין לנהוג בטבעיות ולתת למה שמרגש אותנו להניע אותנו ואת פעולותינו ובין להתמכר לריגושים. כשאנחנו חיים על הקצה ומחפשים את הריגוש המסעיר הבא, סף הרגש שלנו עלול להתקהות, ואנחנו עלולים להיות בהשתוקקות מתמדת לריגוש הבא ולפספס את האיכויות המעודנות יותר שבדרך.

כשזה המצב, כדאי לשקול: אולי הריגוש הפך להיות גורם לסבל? אולי יותר מאשר שאני מחפש את הריגוש להנאתי, הריגוש הפך להיות מעין “סם” עבורי?

חיים שגרתיים עשויים להראות דבר “אפרורי”, אבל חשוב לזכור שהחיים הם לא שחור או לבן. ניתן לחיות חיים שהם מעניינים וגם מאוזנים.

מהי התמכרות לריגושים?

אחרי שאנחנו עושים דבר מה שמרגש ומסעיר אותנו אנחנו זוכים לתגמול רגשי, מצב הרוח והאנרגיה שלנו עולים בצורה חדה ביחד עם ירידה בפעילות העצבית

החיים המודרניים הבורגניים יכולים להיות עבור חלקם “שטוחים” או “נטולי ריגוש”. ניראה שקווים ישרים וחוקים ברורים מסדירים את אורך חיינו מקצה אל קצה, והרצון לשבור את המסגרות מובן לגמרי בעבור אנשים מסויימים, בזמן שמרבית האוכלוסייה דווקא נהנית מהנוחות שמעניקה התרבות המודרנית ועידן התעשיה.

כמו בהתמכרויות אחרות, גם ההתמכרות לריגושים נעשית באמצעות חומר כימי, אך לא כזה שמוכנס מן החוץ אל הגוף אלה כזה שמופרש מבפנים בעקבות חוויה. אדרנלין הינו חומר שמופרש בגוף בדרך כלל בהקשר של סכנה, מצב שמכונה “הילחם או ברח”.  מכורים לריגושים יחפשו בהתמדה אירועים או התנהגויות שבעקיבותם יופרש בגופם אדרנלין. פעולות אלו יכללו השתתפות בספורט אקסטרים, הימורים, מיניות מזדמנת לפעמים מלווה בביטוי הצורך המיני, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים.

הבעיה בהתמכרות לריגושים, כמו בכל התמכרות אחרת, היא עליית הרף התמידית שדרושה לאדם כדי להרגיש את אותו ריגוש, כך שגם השפעותיה השליליות של ההתמכרות עשויות לעלות ביחס שווה לרמתה ותכיפותה.

אם קיימת עליה בשני הפרמטרים הללו יתכן כי אנו מכורים לריגושים, גם אם טרם הבחנו באפקטים השליליים שיש לדבר על חיינו. במצב שכזה, מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע ולשמוע את חוות דעתו.

למה זה כל כך מושך?

כאשר אנחנו מתרגלים לסף ריגוש גבוה, עשוי להיות לנו קשה לנו לוותר על הריגוש ו”להתפשר” על חוויות יותר רגועות או יומיות.

אידיאליזציה

הריגוש הגבוה מקנה תחושת חיים מועצמת בעולם שעשוי להראות לחלקנו קהה, בורגני ואפרורי. המכור לריגושים אינו דווקא ניהליסט – אדם חסר ערכים שחי רק למען הרגע. הצורך בריגושים יכול לנבוע גם מתוך אמירה קיומית עמוקה ורצון לחיות חיים בעלי משמעות. תופעה זו מוצגת היטב בסרט “מועדון קרב”, שם החיים מוצגים כנעים בדואליות בין נוחיות בורגנית שמיוצגת על ידי התמכרות לקניית רהיטים של המותג “איקאה” ובין החיים המסעירים והפראיים של הגבר הלוחם. גם בסרט, מה שניראה בהתחלה כנטיה לאלימות מתגלית כמרד בערכים הבינוניים של התרבות המודרנית. דווקא בשל מאפיין אידיאולוגי זה של התמכרות לריגושים, הסכנה גדולה יותר. משום שהמכור עושה אידיאליזציה לדפוס השלילי שלו.

סמליות

לפעמים אנחנו חוששים לעשות משהו שעלינו לעשותו או שאנו מאוד רוצים לעשותו. אבל הפחד משתק. אני רוצה להזמין מישהי לדייט – אבל מה אם היא תסרב? אני רוצה לעזוב את העבודה – אבל מה אם לא אסתדר בתחום החדש?

במצבים מסוימים אנחנו ננהג אחרת, באופן שאינו קשור ישירות למשימה שעומדת בפנינו אך שעמידה בביצוע אותה התנהגות תסמל את החוזקה שלנו. “אם קפצתי ממטוס בצניחה חופשית, אז מה זה כבר להתחיל עם איזו משהי?” בכך אנחנו מחזקים את הדימוי העצמי שלנו ומאריכים את טווח הפעילות שלנו.

אנשים מסויימים, דווקא מתוך דימוי עצמי של חסר תעוזה ושל חווית תקיעות בשל חששות רבות, עשויים ליצור שגרת חיים שכולה מכוונת ליצירת דימוי עצמי חדש, של אדם נטול עכבות. לתקופות, יתכן והתנהגות שכזו תומכת בבניה של מודל פנימי מחוזק יותר. אם יוצאים למסע שכזה, חשוב לזכור שהפעולות שלנו הן לא יותר מאשר סמליות ושהן אינן העיקר. ולאחר תקופה מסויימת כדאי להאט את הקצב ולחזור להנות מהפרטים הקטנים של החיים.

החיפוש אחר ריגוש כצורך בסיסי

חשוב לזכור שגם אם חיפוש אחר ריגושים יכול להפוך להתמכרות ולדבר שפוגע בנו, עצם ההתרגשות הינו דבר מופלא שהטבע חנן אותנו בו. ללא ריגוש מה היו עבורנו אהבה, חברות, הצלחה או הרפתקאה טובה? עבור חלקנו, חיים ללא ריגושים עשויים להרגיש אפרוריים, ומצב שבו אין ריגושים כלל עשוי להדמות למצב של דכאון. חשוב בנושא זה לשמור על איזון. לשמור על הלהבה בוערת אך גם להשמר מפני שריפה.

על תהליך הגמילה

תהליך הגמילה בדרך כלל יכלול שני מאפיינים שהליכה בתוכם תעשה במקביל ובהדרגתיות.

שבירת הדפוס

כמו בכל התמכרות, המשך נטילת החומר הממכר אינו מאפשר גמילה. כדי להשתחרר מההתמכרות עלינו ראשית “להוריד את הרף”. שבירת הדפוס יכולה להיות חדה ופתאומית, אבל לרוב יהיה צורך בתהליך נפשי שיכלול ליווי אישי מותאם ותוכנית מדורגת. בשלב זה, המטופל עשוי לחוות דחף עוצמתי לחיפוש ריגושים שיבוא בסתירה עם מטרתו החדשה. ריסון הדחף הזה איננו דבר שקל לעשות.

חיבור לדברים הפשוטים

כמו שאומר הפתגם הידוע, “אלוהים נמצא בפרטים הקטנים”. כאשר בן/בת אדם מכורים להתרגשויות הם עשויים להחמיץ את האושר הרב שמצוי בפשטות: פרח פורח, זריחה או שקיעה, חיוך של אהוב או ריח ילדות.

כאשר אנחנו נגמלים מריגושים אנחנו נאלצים להתמודד עם היופי הקורן מתוך טיפת טל זעירה. זה עשוי להיות יפהפה, אבל למי שהתרגלו לחוויות מסעירות מדי יהיה קשה להבחין בכך. ברוב הטיפולים יהיה דגש על מציאת החן הזו בפרטים הקטנים. מתוך העדר ריגושים עוצמתיים מדי, עשוי המטופל להבחין שהוא זוכה מחדש לרגעי חסד מופלאים.

לסיכום

הצורך בריגושים הוא חלק מלהיות אדם, חיים בלעדיהם עשויים להיות אפרוריים למדי. אולם, גם הגזמה איננה חיובית וחיפוש אחר ריגושים עשוי לההפך להתמכרות לכל דבר. הסיבות להתמכרות עשויות להיות מגוונות, אבל בסופו של דבר הצורך להגמל נשאר חשוב בכל המקרים: יש לשבור את הדפוס ותוך כדי ללמוד מחדש כיצד למצוא את היופי בפרטים הקטנים.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.