טיפולי המרה: הבעייתיות והסיכונים הנפשיים

“המיניות שלי היא אך ורק שלי. היא אינה שייכת לאיש. לא לממשלה שלי, לא לאחי, לאחותי. לא ולא!”. אחמד זנאתי. הומוסקסואל מצרי.

בשנים האחרונות טיפולי המרה הפכו לאחת הסוגיות הבוערות ביותר בחברה הישראלית. הנושא נידון בכל מקום –החל מהרשתות החברתיות, דרך תוכניות טלוויזיה וסרטים ועד לחדרי הדיונים בכנסת ישראל. באופן טבעי הנושא מעורר לא מעט אמוציות – משני צידי המתרס – כאשר הוא נמצא על סדר היום. מצד אחד, ישראל כמדינה דמוקרטית נתפסת כמדינה מתקדמת וליברלית. תל אביב, שזכתה למוניטין בין לאומי כאחת הערים הגאות בעולם, היא כמובן דוגמה מובהקת לכך. מאידך, כמדינה יהודית ובהיותה כזו שיש בה אוכלוסיות דתיות ושמרניות מרקעים שונים, לדת בישראל יש השפעה מהותית ומשמעותית על החיים כאן, החל מהחקיקה וכלה בהלך הרוח הציבורי. לאור ההבדלים, גם סוגיות הקשורות לקהילה הגאה מהוות לא פעם, באופן מתבקש, סלעי מחלוקת בחברה הישראלית.

מהם טיפולי המרה?

אבל מה הם בעצם טיפולי המרה? המושג מתייחס למגוון של טכניקות טיפול שמטרתן לשנות נטייה מינית הומוסקסואלית לנטייה הטרוסקסואלית. בנוסף, ישנם טיפולים המיועדים לשינוי זהות מגדרית בקרב טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות. התומכים בטיפולי המרה מתבססים על אמונת יסוד מרכזית לפיה נטייה מינית היא בת שינוי, והיא מתעצבת לאורך החיים. לא מדובר באמונה חדשה; בהסתכלות היסטורית, ניתן לזהות שלל שיטות, חלקן אגרסיביות למדי, שנעשה בהן שימוש במטרה לנסות ולשנות את נטייתם המינית של מי שנמשכו לבני אותו מין.

כיום, גישה מרכזית שמשולבת בטיפולים אלה היא הגישה הרפראטיבית. בבסיסה של גישה זו עומדת התפיסה של נטיות מיניות הומוסקסואליות כתוצר של התפתחות פסיכולוגית לא תקינה, והשיחות הטיפוליות מתמקדות ב”תיקון” המצב על ידי מתן מענה רגשי לדחפים המיניים. נוסף על שיחות בגישה הרפראטיבית, טיפולי המרה עשויים לכלול גם אלמנטים מתוך הגישה ההתנהגותית וכן טיפולים סקסולוגיים.

הביקורת על הטיפולים

טיפולי המרה היו לאורך השנים, וממשיכים להיות עד היום, מושא לביקורת ציבורית ומקצועית רבה. הביקורות מתייחסות הן לתוכן של הטיפולים, והן לעצם היותם וללגיטימיות שלהם. אחת הטענות המרכזיות נגד הטיפולים היא שנטיות הומוסקסואליות אינן מצריכות טיפול. להבדיל מהעמדה המאפיינת את תומכי הגישה, לפיה נטיות הומוסקסואליות אינן תקינות ולכן יש לטפל בהן ולשנותן, המתנגדים לטיפולי ההמרה גורסים כי לא מדובר במחלה המצריכה טיפול אלא במצב נתון נורמאלי לחלוטין. יתרה מכך, הם טוענים, גם אלה שכן בוחרים לקחת חלק בטיפולי המרה עושים זאת מתוך לחצים חיצוניים שמופעלים עליהם, כגון סטיגמות שליליות כלפי אנשים שנטיותיהם אינן הטרוסקסואליות, אמונות שלא יוכלו להיות מאושרים אילולא ישנו את נטייתם ועוד; ולא מתוך רצון חופשי אמיתי.

כמו כן, נטען כי הגישה הרפראטיבית וגישות אחרות המובילות, לכאורה, להמרה של נטייה מינית, נובעות למעשה מתוך תפיסה הומופובית השוללת את הלגיטימציה של נטיות מיניות שאינן הטרוסקסואליות. המטרה היא לא לסייע למטופלים המבקשים לקבל מענה למצוקתם, אלא להכחיד נטיות הומוסקסואליות ולהעלימן מן העולם. כראיה, מתייחסים המתנגדים לטיפולי ההמרה לכך שברוב רובם של המקרים, מאחורי טיפולים אלה עומדים ארגונים דתיים ושמרניים המתנגדים לנטיות מיניות שאינן הטרוסקסואליות על רקע דתי.

נזקים נפשיים כתוצאה מהטיפולים

אחד הטיעונים המשמעותיים ביותר שעולים נגד טיפולי המרה קשור להשלכות הנפשיות של טיפולים אלה. כפי שנציג בהמשך, טיעון זה נתמך במידה רבה גם על ידי ארגונים מקצועיים בתחום בריאות הנפש. לצד הטלת הספק במחקרים שמעידים, כביכול, על יעילות אפשרית של הטיפולים, מחקרים נוספים שנערכו בנושא מעידים באופן ברור ומובהק על השלכות נפשיות חמורות כתוצאה מהם. הנזקים הקשים כתוצאה מהטיפולים באים לידי ביטוי במישור האישי, התפקודי, החברתי ועוד.

בין היתר, דווח כי בעקבות הטיפולים מטופלים התמודדו עם תחושות קשות של בושה, ערך עצמי ירוד, ירידה בשביעות הרצון מהחיים, חרדות, דיכאון והפרעות נפשיות נוספות. כמו כן, עלו נזקים שקשורים בתפקוד המיני, החברתי, הלימודי והתעסוקתי. נזק נפשי נוסף בא לידי ביטוי במחשבות אובדניות, ומחקר שהשווה בין בני נוער שעברו טיפולי המרה לקבוצת ביקורת, אף מצא כי בקבוצה הראשונה אירעו נסיונות התאבדות בשיעור כפול לעומת קבוצת הביקורת.

מהי עמדת המומחים?

בחלוף השנים, ארגונים רבים בתחום בריאות הנפש ברחבי העולם פרסמו הצהרות הנוגעות לגישתם לגבי טיפולי המרה. באופן כללי, ניתן לראות כי העמדה המקצועית אחידה יחסית וכוללת ביקורת רבה כלפי טיפולי המרה והשיטות הננקטות במסגרתם, לצד הדגשה של הנזקים החמורים שעלולים להיגרם כתוצאה מההשתתפות בטיפולים כאלה.

הארגונים המקצועיים מרבים להתייחס להיעדרם של מחקרים מדעיים אשר מבססים את יעילותם של טיפולי ההמרה ואת היותם “בטוחים” עבור המטופלים. יתרה מכך, הם מדגישים את קיומן של ראיות אשר יש בהן בכדי להעיד, לפחות במידה מסוימת, על בסיס פיזיולוגי ומולד של נטיות שאינן הטרוסקסואליות – ראיות המערערות את התפיסה שנטיות מיניות ניתנות לשינוי. בין הארגונים שביטאו גישה ביקורתית לטיפולי ההמרה ניתן למנות את האיגוד הפסיכיאטרי העולמי, כמו גם ארגונים בארה”ב, בממלכה המאוחדת, באוסטרליה ובמדינות נוספות.

היחס לטיפולי המרה בישראל

גם בישראל אימצו ארגונים מקצועיים מרכזיים בתחום בריאות הנפש – הסתדרות הפסיכולוגים, איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הבריאות – גישה ביקורתית כלפי טיפולי המרה. בהצהרותיהם הודגש הבסיס המדעי הרעוע של הטיפולים, כמו גם העובדה שפעמים רבות הטיפולים מתבצעים על ידי גורמים שאינם מחזיקים בהסמכה מתאימה, ובכך מעמידים את המטופלים בסיכון מוגבר.

כמו כן, הועלו טענות אתיות כלפי מטפלים העוסקים בטיפולי המרה. נטען כי על המטפל לנקוט בטיפול גישה לא שיפוטית, אשר תאפשר למטופל לקבל החלטות בהתאם לראיית עולמו, בעוד שטיפולי ההמרה מבוססים מיסודם על גישה שיפוטית שהמטפל הוא שליחה. בשנת 2019, ההסתדרות הרפואית בישראל הגדילה לעשות ופרסמה דף עמדה עליו חתומים ארגונים נוספים כמו איגוד הפסיכיאטריה הישראלי, לפיו הפנייה לטיפולי המרה או קיום טיפולים כאלה מהווה חריגה מקצועית ואתית מצידם של אנשי המקצוע.

טיפולי קבלה עצמית

חלופה מרכזית לטיפולי ההמרה היא פסיכותרפיה אפירמטיבית. גישה טיפולית זו מיועדת לאנשים על הקשת הלהט”בית, והטיפולים הנערכים על פיה מהווים מעין היפוך של טיפולי ההמרה. במקום לנסות לשנות את הנטייה המינית של המטופל, הם מתמקדים באותנטיות שלו ובעידודו לקבל את נטייתו.

עמדת המכון

מכון חיבורים אינו תומך בטיפולי המרה ומציע טיפול נפשי מקצועי בשיטות שונות התומכות ברעיון הקבלה העצמית, ישנן גישות שונות דרכן ניתן לטפל לרבות CBT, טיפול פסיכו-דינמי ממוקד, ACT ומיינדפולנס. לאחר מפגש אבחון ראשוני, מותאמת לכל מטופל תוכנית טיפולית בהתאם למטרותיו, לצרכיו ולשיטה הטיפולית הרלוונטית. כלל המטפלים במכון הם פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מוסמכים ומנוסים.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.