החיים הם כמו רכיבה על אופניים, כדי לשמור על איזון, חייבים להמשיך לנוע”. אלברט איינשטיין

מהי מוטיבציה?

כולם מדברים על מוטיבציה. מי שמרגישים שהיא ממלאת את חייהם מספרים את סיפור ההצלחה האישי שלהם, מחלקים טיפים לסובבים אותם ומנסים להפיץ את הבשורה בכל דרך. מי שחשים בהיעדרה קוראים עליה, מקשיבים לפודקאסטים וצופים בסרטים על המרכיב הזה, האקס פקטור, שנשמע כל כך פשוט אבל בפועל – הוא די חמקמק, ובכלל לא קל ליישום.

עובדה – אין מי שלא חווה חוסר מוטיבציה בתקופה ובתחום כלשהו בחייו. בין אם בחיים המקצועיים, כשכל יום עבודה הרגיש מעיק וחסר טעם, והשחיקה תפסה את מקומה של תחושת השליחות; בחיים הסטודנטיאליים, כשהתזה נראתה מעבר להישג יד והדחיינות הרימה את ראשה; בבירוקרטיה, כשהחובות לביטוח לאומי והחרדה הובילה להימנעות; או בחיים האישיים, למשל כשמסע החיפוש אחר זוגיות והאתגרים שבדרך הוציאו את החשק לצאת לדייט הבא. כולנו פוגשים את הצורך בהנעה ובמוטיבציה בחיי היומיום שלנו. לפעמים זה בדברים הקטנים, בניסיון להתחיל להתאמן או לחזור לקרוא, ולפעמים בהחלטות גדולות, ולעתים הרות גורל, כמו הקמת עסק, החלפת מקום עבודה או כתיבת ספר.

מתוך התאוריה

לא מעט תאוריות עסקו בשאלה מדוע אדם מבצע פעולות מסוימות ונמנע מאחרות, ויכולות לשפוך אור על סוגיית המוטיבציה הבוערת. נתייחס כאן בקצרה לשלושה תאורטיקנים חשובים, שהתאוריות שפיתחו יוכלו לספק לנו נקודות מבט שונות על מוטיבציה:

פרדריק סקינר, אחד ההוגים המשפיעים והמוכרים ביותר בפסיכולוגיה הביהביוריסטית (התנהגותית) הגה את תאוריית ההתניה האופרנטית. לפי התאוריה, התנהגויות הן תוצר של חיזוק וענישה. אם בעקבות הפעולה יתקבל חיזוק, היא תבוצע שוב ושוב. אם יתקבל עונש, ההתנהגות תלך ותפחת עד שתיכחד.

בתאוריה הפסיכואנליטית טען זיגמונד פרויד כי האדם מבצע פעולות במטרה להגדיל את ההנאה, להימנע מכאב – ולשוב בכל פעם לאיזון. במודל השלבים של התפתחות האישיות על פי התאוריה שפיתח, ניתן לראות בכל שלב עיסוק באיבר מסוים בגוף, המכונה איבר ארוגני, במטרה לענות על דחפים ולהשיב את הגוף ואת הנפש למצב מאוזן.

אברהם מאסלו, לעומת זאת, הציג תאוריה הוליסטית יותר המכונה “פירמידת הצרכים”. התאוריה של מאסלו מציגה צרכים אנושיים באופן מדורג, ומדגישה כי האדם יכול לפעול למימוש הצרכים העליונים רק כאשר אלה התחתונים מסופקים. הצרכים התחתונים מתוארים כ”צרכי חסר”, וכוללים צרכים בסיסיים כמו הצורך במזון או הצורך בביטחון פיזי, בעוד שהצרכים העליונים מתייחסים להתפתחותו של האדם ולהגשמתו העצמית.

אז מה זו הנעה?

מוטיבציה, או בעברית הנעה, מתייחסת לכלל התהליכים אשר מביאים את האדם לבצע פעולה מסוימת ולהתמיד בביצועה. נראה שהמוטיבציה מושפעת משני משתנים. הראשון הוא מידת ההערכה של הפרט את יכולתו להצליח במשימה. לדוגמה, אם סטודנט סבור כי הוא כנראה יצליח להגיע להישגים גבוהים במבחן, המוטיבציה שלו ללמוד לקראתו תגבר. המשתנה השני שעשוי להשפיע על מידת המוטיבציה הוא החשיבות שמייחס האדם להצלחה במשימה. כך, למשל, סביר להניח שלעובד תהיה מוטיבציה גבוהה יותר לבצע מטלה שהוא נהנה ממנה (כלומר, עצם ביצוע המשימה יניב תגמול – הנאה), תופס כבעלת חשיבות, רואה כאחת שתקדם אותו לעבר מטרותיו האישיות או המקצועיות ועוד.

מקורות הנעה

בדרך כלל, נהוג להבחין בין שני סוגים של מוטיבציה אשר נבדלים ביניהם על בסיס המקורות מתוכם הם נובעים:

הנעה פנימית היא כזו שנובעת מתוך האדם עצמו. היא כוללת פעולות שהאדם מעוניין לבצע באופן אותנטי, למשל מכיוון שהוא נהנה מהן, מתקדם באמצעותן אל עבר מטרות רחבות יותר שהוא רוצה להשיג, רואה בהן שליחות וחשיבות וכד’. הנעה פנימית היא חשובה משום שכשהמוטיבציה מגיעה מבפנים, קשה יותר לערער אותה. כשאנו מאמינים שפעולה כלשהי היא משתלמת וכי היא משרתת אותנו ואת הערכים שלנו, יהיה לנו קל יותר לבחור לבצע אותה. עם זאת, חשוב לזכור כי גם הנעה פנימית אינה מבטיחה הצלחה.

הנעה חיצונית, לעומת זאת, היא כזו שמקורותיה הם חיצוניים לאדם. בפשטות, מדובר על ביצוע פעולות במטרה לזכות בפרס או להמנע מעונש. סוג כזה של מוטיבציה נחשב לפחות חזק ויציב, שכן בחלוף הזמן השפעתם של הפרס או העונש הולכת ונעלמת ובהיעדר תחזוקה מתמדת, לא יישאר לאדם כל מניע להמשיך ולבצע את הפעולה.

אין לי מוטיבציה. מה הבעיה?

נסו לדמיין את הפעם האחרונה שביצעתם אימון של כושר גופני. גם אם סיימתם את האימון מותשים, עם הלשון בחוץ, סביר להניח שלאחר זמן קצר התחלתם להרגיש יותר ויותר אנרגטיים. איך זה קורה דווקא כשאנחנו מעייפים את עצמנו כל כך? בדומה לרכב בנסיעה שממשיך לנוע גם לאחר לחיצה על דוושת הברקס, הודות למנגנונים פיזיולוגיים ונפשיים, ביצוע פעולות מסוימות וסימון ה”וי” על משימות שביצענו דווקא מחזק את המוטיבציה שלנו להמשיך ולפעול.

היעדר הנעה כלשהי עלול להוביל לתחושת תקיעות, וגם לתקיעות ממשית. בהיעדר מוטיבציה אנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים ב”לופ” של חוסר רצון לבצע פעולות מסוימות, שמוביל לחוסר ביצוע, שמוביל בתוכו לדעיכה נוספת של המוטיבציה. כך במקרים רבים, מחסור בהנעה מניע דפוס שכולנו היינו מעדיפים להמנע ממנו – דחיינות. בסופו של דבר, ה”כישלון” החוזר בניסיון לעשות את מה שאנחנו רוצים או צריכים לעשות, יכול להוביל לקושי תפקודי, לתחושות תסכול ולמצוקות נפשיות כגון תחושות חרדה ודיכאון.

מה חוסר הנעה יכול ללמד אותנו

אז מה אפשר לעשות? כמו שכבר הבנו, חוסר מוטיבציה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות ואופנים ובשלל תחומים בחיינו. לפני הכל, כדאי להבין שרגעים של חוסר הנעה הם חלק מהחיים, ולפעמים אנחנו יכולים אפילו ללמוד מהם. חוסר רצון יומיומי לעבוד ותחושה של תסכול מתמשך במקום העבודה יכולים לעודד אותנו לשאול שאלות על הבחירה להישאר שם. ייתכן שנבין שאנחנו לא במקום הנכון עבורנו, ואולי לאחר חשיבה מעמיקה נראה דווקא שכן – ועם התובנה הזאת נוכל לחזק את ההנעה הפנימית שלנו. באופן דומה, דחיינות – הימנעות חוזרת ונשנית מביצוע פעולה מסוימת – יכולה לרמוז לנו על חרדה שאולי כדאי להתמודד איתה.

שינוי גדול מתחיל בקטן

אם אתם מתמודדים עם חוסר הנעה, אתגר שסביר להניח שתצליחו להזדהות איתו הוא הקושי להתחיל. הרבה פעמים, אנחנו מסוגלים לראות את סוף המשימה גם כשאין לנו מושג איך בכלל מתחילים ולמעשה אנחנו דוחים את הצעד הראשון עוד ועוד – אפשר לקרוא לזה “חרדת הדף הלבן”. אם נחזור להגדרה של מושג ההנעה, ניזכר שאחד משני המרכיבים שמשפיעים עליה הוא האמונה שלנו ביכולת להצליח.

ניתן לקחת כדוגמה אדם שמעוניין להתחיל להתאמן באופן קבוע, למשל 3 פעמים בשבוע למשך שעה בכל פעם. עבור אנשים שכלל לא רגילים להתאמן וספורט הוא כלל לא חלק משגרת יומם, מטרה כזו נראית בלתי אפשרית. אבל מה אם אדם זה יציב לעצמו יעד להתאמן 5 דקות במקום שעה? באופן פרדוקסלי, דווקא הצבת יעד נמוך עשויה להיות המפתח ליצירת ההרגל ולהשגת המטרה. קיום אימון בן 5 דקות נתפס כיעד בר השגה – ועל כן מחזק את ההנעה – לעומת אימון של שעה, שנראה מלכתחילה בלתי אפשרי ולכן עלול, בסבירות גבוהה, לגרור ויתור מראש. בנוסף, סביר שלאחר מחסום הצעד הראשון, 5 הדקות יוכלו להכפיל ולשלש את עצמן ואף יותר – כי ברגע שאנחנו כבר בתנועה, קל יותר להמשיך.

על מכון חיבורים

כאמור, לא פעם חוסר המוטיבציה עלול להפוך לחוויה יומיומית, ולהביא לידי חרדה אמתית ואפילו דיכאון – ואין סיבה שתתמודדו עם זה לבד. מכון חיבורים מתמחה בטיפול במצוקות אלה באמצעות טיפולים ממוקדים בשיטות מקובלות כמו CBT, ACT, HRT ונוספות. לכל מטופל המגיע למכון מותאמים פסיכולוג\ית, שיטת טיפול רלוונטית ותוכנית טיפול אישית בכפוף לפגישת האבחון הראשונית.

שיר נוי לוין

בעלים ומנהלת מכון חיבורים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מעל 15 שנות נסיון בטיפול בחרדה בגישות ממוקדות.

This author does not have any more posts.